כתב נושא: כהנא יומי (ט' בתשרי תשע"ה) - יום הכיפורים  (נקרא 1552 פעמים)

0 משתמשים ו- 1 אורח נמצאים בנושא זה.

מנותק Rafoe

  • מנהל(ת) גלובלי(ת)
  • חבר(ה) בכיר(ה) של כבוד
  • *
  • הודעות: 11045
  • "וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת-הָאָרֶץ" (במדבר, לג, נד')
כהנא יומי (ט' בתשרי תשע"ה) - יום הכיפורים
« ב- : אוקטובר 03, 2014, 13:03:02 »
בס"ד

                            מו"ר ורבנו הרב מאיר כהנא הי"ד על יום כיפור

יום הכיפורים - הכפרה והכפירה משמשות בערבוביה.

ברגע זה, אלפי יהודים מתענים ומתפללים לקב"ה, ומצד שני אלפי יהודים מחללים את יום הכיפורים.
החזרה בתשובה המוטלת עלינו אינה רק להימנע מעשיית רע, אלא גם לעשות טוב, כמו שנאמר "סור מרע ועשה טוב".

כאשר אדם אומר בווידוי "אשמנו, בגדנו, גזלנו", הוא חושב לעצמו: 'מה, אני גזלתי?' אבל לא מבינים שכל אחד מאתנו אשם ובגד, גם אם לא במובן של "סור מרע", הרי במובן של "ועשה טוב".
בידינו הברירה: לעשות טוב או לעשות רע. אפשר לקדש טוב או להזמין רע, והדברים לא רחוקים זה מזה.
יש המהלל ויש המחלל, יש קדשה (אישה זונה) ויש קידוש יש כופר ויש כיפור. אדם צריך ומצווה לעשות את הטוב.

"אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל! לפני מי אתם מטהרין, ומי מטהר אתכם? אביכם שבשמים, שנאמר 'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם' (יחזקאל לו:כה).
ואומר: 'מקווה ישראל ה'' (ירמיהו יז:יג), מה מקווה מטהר את הטמאים, אף הקב"ה מטהר את ישראל" (יומא פה:).

התפקיד של מקווה הוא לטהר, אך כל הטבילות שבעולם לא יועילו, אם יש שרץ בידו של הטובל.

"ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה' (יונה א:ג)". שואלים חז"ל: "וכי מלפני ה' הוא בורח? והלא כבר נאמר: 'אנה אלך מרוחך, ואנה מפניך אברח?' (תהלים קלט:ז).
אלא, אמר יונה: אלך לי בחוצה לארץ, מקום שאין השכינה נגלית שם"
(מכילתא בא, מס' דפסחא, פרשה א).
יונה ברח מפני השכינה, כי לא רצה להוכיח את נינווה.
הוא חשש שאם אנשי נינווה ישמעו לתוכחתו ויחזרו בתשובה, ולעומת זאת, ישראל לא ישמעו לתוכחתו, הדבר יבליט את מצבו הירוד של עם ישראל - הגויים חוזרים בתשובה, אך ישראל לא חוזרים בתשובה.
אהבת ישראל שבו היא, למעשה, הסיבה לבריחתו תרשישה.

המכילתא ממשיכה: "משל לעבד כהן [עבד של כהן] שברח מרבו, אמר: אלך לי לבית הקברות, מקום שאין רבי יכול לבוא אחרי".

יהודי הגולה כופרים ברצון ה', ונשארים בגלות.
הם הקימו שם קהילות, ומקיימים את כל פולחן היהדות, אך לא יועילו להם כל הדתיות וכל המקוואות, כי הם טובלים ושרץ בידם.
הם יותר גרועים מאותו עבד שברח לבית הקברות.
הם דומים לכהן שנכנס לבית הקברות כדי להוציא את העבד.

לא רק שחו"ל נחשב לבית קברות, אלא שלכל יהודי הגולה מובטחת קבורה בחו"ל - ראו מה שאירע בשואה.

עוד מעט מגיע חג הסוכות. הישיבה בסוכה היא המצווה היחידה שאדם נכנס לתוכה, כל כולו. ההפך ממצווה זו, כלומר העברה שאדם נכנס לתוכה כל כולו
היא הישיבה בגלות. אך לעומת מצוות סוכה, העברה של הישיבה בגלות היא אינה שבעה ימים בלבד אלא ממושכת מאד.

נשאלת השאלה: מה היה חטאו של יונה? הרי הוא התכוון ל"מצווה", שלא לבייש את עם ישראל.
הוא ידע שהם לא ישמעו לתוכחתו, והוא לא רצה להראות שישראל לא שומעים והגויים שומעים.
התשובה היא, שתפקידו של היהודי הוא לגדל את שם ה' בעולם ולקיים את מצוות הבורא כפי שהוא ציווה אותן.
אדם שמצוה לעשות מצווה, אך במקום לעשותה, הוא מתחיל לעשות חשבונות ושיקולים, וחושב שהוא יודע טוב יותר, עליו נאמר "אל תהי צדיק הרבה" (קהלת ז:טז).
זהו החטא של יונה - הוא החליט לחשב את חשבונות הקב"ה.

לפני כמה שנים, היה עומד יהודי בכניסה לירושלים, וצועק "שבת!"
בפעם הראשונה שראיתי אותו, חשבתי לעצמי: 'איזה טיפש! מה זה יעזור?' אך לאחר כמה זמן, הבנתי עד כמה יהודי זה גדול.
הוא מקיים מצוות "הוכח תוכיח" בלי להתחשב במה שיאמרו עליו, ובלי לעשות חשבון אם יצליח לשכנע או לא, כי זה לא פוטר אותו מהחיוב להוכיח.

אסור להיתפס בחטא של אי-הוכחה.
יש אנשים שנמנעים מלהוכיח אחרים בגלל "אהבת ישראל". אבל מי שבאמת אוהב יהודים צריך להוכיחם, כי הוא ירצה להצילם ממה שיקרה להם.
"שנאו בשער מוכיח" (עמוס ה:י); "נאצו כל תוכחתי" (משלי א:ל). בספר ירמיהו מסופר על נביא השקר, חנניה בן עזור, שסתר את דבריו של ירמיהו הנביא.
ירמיהו ניבא שלא רק שכלי המקדש שנלקחו על ידי יהויכין לא יחזרו ארצה, אלא גם מה שנשאר מכלי המקדש עתיד להיגזל.
חנניה התייצב בפני ירמיהו והעם והכריז שכל כלי המקדש יחזרו. במקום לגעור בתקיפות בחנניה, ירמיהו אמר: "אמן, כן יעשה ה'" (ירמיהו כ"ח:ו).

ירמיהו ידע שהוא צודק, אך הוא לא הוכיח את חנניה במפורש. ירמיהו פחד לומר את האמת, והכל כדי להחניף לרשע.
ירמיהו נענש על זה במיתה, כמו שכתוב בגמרא: "ואמר רבי אלעזר: כל המחניף לרשע, סוף נופל בידו, ואם אינו נופל בידו, נופל ביד בניו, ואם אינו נופל ביד בניו, נופל ביד בן בנו, שנאמר 'ויאמר ירמיה הנביא [לחנניה] אמן כן יעשה ה'', וכתיב 'ויהי הוא בשער בנימין, ושם בעל פקדת ושמו יראיה בן שלמיה בן חנניה ויתפש את ירמיהו הנביא' (שם לז:יג)" (סוטה, מא:).
מכאן אנו רואים שחנופה היא דבר מאוס וגרוע.

רבנו בחיי כתב ב"כד הקמח" (ערך חנופה), שהחונף הוא מורד בה'.
ברגע שהוא מוכן לוותר על האמת ועל מצוות ה' בגלל פחד מבשר ודם, הוא כופר בה', כי הוא פוחד מהאדם יותר ממה שהוא חושש להמרות את פי ה'.
הוא גם כותב שמצווה לפרסם חונף, ואין בכך לשון הרע.

עלינו לקבל על עצמנו לומר את האמת ורק את האמת, ללא פחד וללא חשש.
הפחד היחיד שצריך להיות לנו הוא הפחד שמא לא נעשה את מה שהקב"ה ציווה עלינו. זהו יסוד קבלת עול מלכות שמים.

"עבדו את ה' בשמחה וגילו ברעדה" (תהלים ב:יא). "עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה" (תהלים ק:ב).

עבודת ה' הכיצד, בשמחה או ביראה?

לא במקרה מנהיגי האומה ורועיה היו רועי צאן, כמו משה ודוד.
רועה צאן חי בחיק הטבע, מתפעל מנפלאות ה' שבבריאה ומכח ה' שבטבע, ומתוך כך הוא מגיע ליראה ולרעדה ולאמונה.
לאחר שמביט בנפלאות ה', מבין הוא עד כמה הוא אפסי לעומת הקב"ה שהוא כל יכול.
יש לעבוד את הקב"ה מתוך ידיעה שהאדם הוא שפל ואפסי לעומת ה' יתברך, ולעובדו מיראה.

מצד אחד, יש אנשים שהם שפלים עד כדי הלקאה עצמית, ומצד שני, יש אנשים שהם גאוותנים ושחצנים. שניהם לא טובים.
מי ששפל יותר מידי, הרי הוא כבורח מן העולם. בעלי גאווה דוחקים את רגלי השכינה והקב"ה לא יכול לדור במחיצתם.
הדרך הנכונה היא להיות מצד אחד שפל, אך מצד שני להרגיש נבחר ונעלה.
"מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו" (תהילים ח:ה) - על האדם להרגיש שפל. אך בהמשך נאמר "ותחסרהו מעט מאלקים, וכבוד והדר תעטרהו".
מכאן לומדים שאסור ליהודי להיות יותר מדי שפל, אלא צריך הוא להרגיש נבחר ונעלה מכל האומות.
עליו לשמוח ולהרגיש את הכבוד הראוי לו על היותו בן לעם ישראל.

"אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות... ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת".

כאשר יהודי קם בבוקר, הוא צריך לצאת בריקודים מרוב שמחה על כך שנולד יהודי, ולא זו בלבד, אלא גם זכה לשמור תורה ומצוות, ולא זו בלבד, אלא גם זכה להבין את הרעיון האמיתי של התורה.

יש אנשים שלא מרגישים את השמחה והצורך והזכות להיות יהודי, אלא דווקא מנסים לברוח מזה ורוצים שיויון ודמוקרטיה.
רצונם הוא שהטוב, הרע, הצדיק והרשע ידורו בכפיפה אחת. אך זה נגד תכלית העולם, הבדלה.
יש עת לשיויון (בין כל היהודים) ויש עת להבדלה (בין ישראל לעמים). יש עת שלום ויש עת מלחמה.
חז"ל אמרו שמי שלא מבדיל במוצאי שבת, לא רואה סימן ברכה לעולם. ומי שמבדיל, ינוחו ברכות על ראשו.

ולכן אדם צריך לעבוד את ה' גם מיראה וגם משמחה.

עם ישראל סבל מספיק ייסורין, ועל כולנו להביא את המשיח. כל אחד ואחד צריך לבנות את עצמו, שיתגדל ויתקדש במעלות התורה והיראה, וכך, במקביל לעבודה העצמית, נוכל לגשת לעבודת הכלל.

ויהי רצון שיבוא גואל צדק במהרה בימינו אמן.
http://www.youtube.com/user/rafoe10
https://twitter.com/RafoeJTF
    http://gplus.to/rafoe
https://www.facebook.com/RafoeJTF
جيش يوشع سيعود  (ג'ייש יהושע סעופא יעוד) - צבא יהושע עוד ישוב!