כתב נושא: להאמין בעצמו /למנות ימיו/ביומו תיתן שכרו, גדוש בחכמה ומוסר משובח  (נקרא 1656 פעמים)

0 משתמשים ו- 1 אורח נמצאים בנושא זה.

מנותק Torah

  • חבר(ה) V.I.P
  • חבר(ה) מקצועי(ת)
  • *
  • הודעות: 912
להאמין בעצמו

כל גלות מצרים הייתה ע"י חטא אדם הראשון כידוע שפגם באמונה,ועיקר הפגם היה בבחינת אמונת חכמים,כי אע"פ כן היה צריך ביותר לאמונת חכמים דהיינו להאמין בעצמו,כי אם היה האדם מאמין בעצמו שנשמתו גבוהה מאוד מאוד,כי אפילו הנשמה של הפחות שבפחותים שבישראל גבוה מאוד ובו תלויים כל העולמות עליונים ותחתונים,בוודאי לא היה עובר שום עבירה ולא היה פוגם שום פגם,בפרט אדם הראשון שהיה יחידי ואצלו היתה כל האמונת חכמים רק בבחינה הזאת. כי אנחנו צריכין אמונת חכמים בכל הבחינות,דהיינו להאמין בצדיקים האמיתיים ולהאמין בחברו לדבר עימו ביראת שמיים,כי בכל אחד מישראל יש נקודה טובה שהיא בחינת צדיק,וביותר צריך להתחזק ולהתגבר להאמין בעצמו,להאמין שגם מעט עבודתו ועסקו בתורה יקרים וחשובים מאוד אצל השם יתברך,ובפרט מה שזכה להתקרב לצדיקים וכשרים אמיתיים ולהאמין בהם שזה יקר מאוד מאוד אצל השם יתברך. כי אפילו אם יאמין בהשם יתברך ובצדיקים ובחבריו הכשרים שכולם צדיקים אבל אינו מאמין בעצמו דהיינו שאינו מאמין שאמונתו שמאמין בחכמים אמיתיים וכו' יקרה מאוד מאוד גם זה פגם אמונת חכמים,ובאופן אחד פגם זה הוא גרוע מהכל,כאשר מצוי נגע זה בכמה בני אדם שהם כשרים קצת ומתחילים להתקרב לאנשי אמת,לחכמים כשרים אמיתיים אבל מתרחקים ונופלים מחמת שרואים בחסרון נפשם כיצד הם מלאים חטאים ועוונות ופגמים  וע"יז הם מתרחקים לגמרי,מחמת שאינם מאמינים שעצם ההתקרבות לצדיקים הוא דבר גדול ויקר מאוד על כן מי שרוצה לחוס על חייו צריך לבקש מהשם יתברך שיתחזק באמונת חכמים כל כך עד שיאמין גם בעצמו,דהינו שיאמין בכח צדקתם של הצדיקים האמיתיים עד שבוודאי  יתקנו גם ויעלו אותו מעלה מעלה,אם יאחז עצמו להיות דבוק בהם כל ימי חייו. כי האמונה בעצמה שמאמין בצדיקים ומתקרב אליהם יקרה מאוד מאוד ,כי אמונה הוא בדבר שאין מבינים בשכל ועל כן צריכים להאמין בעצמו,שאע"פ  שלפי שכלו וידיעתו הוא רחוק מאוד מהשם יתברך, אף על פי כן הוא צריך להאמין באמונה שלימה שגם מעט הנקודות הטובות שבו יקרים מאוד אצל השם יתברך,כי בוודאי אם יאמין האדם בעצמו שנשמתו גבוהה מאוד מאוד ובו תלויים כל העולמות העליונים והתחתונים בכל מעשה ותנועה שלו שעושה או מדבר או מתפלל ובכל נקודה טובה קטנה בה הוא מעתיק את עצמו מרע לטוב,בוודאי לא היה עובר שום עבירה ולא היה פוגם שום פגם

למנות ימיו

עיקר כוונת ספירת העומר בפשיטות היא שצריכין לדעת שכל ימי האדם מנויים וספורים במספר ובמניין כל יום ויום והאדם יצטרך ליתן דין וחשבון על כל יום ויום מימי חייו כי אין שום יום הולך לבטלה ח"ו,ואפילו שעה אחת ואפילו רגע אחד אינם הולכים לבטלה. וזה בחינת שבע שבתות תמימות תהיינה,שהם ימי הספירה שצריכין להיות תמימות ושלמות בעבודת השם יתברך ולא ילך מהם רגע לאיבוד ח"ו,כי שבע שבתות מרמזין על כל ימי חיי האדם שכלולים בשבעת ימי השבוע שהם חוזרים חלילה כל ימי עולם,והמצווה לספור כל יום ויום היא כדי לידע ולזכור כל ימי חיי הבלו,שכל הימים אשר הוא חי על פני האדמה הם מנויים וספורים במספר ובמניין כמו שכתוב "למנות ימינו כן הודע" וכו' על כן אסור לאדם לדחות עצמו מיום ליום רק לידע היטב שזה היום לא יהיה לו עוד כל ימי חייו,כי יום האחר הוא עניין אחר לגמרי והלוואי שיפרע בזמנו שיזכה למחר לצאת ידי חובתו מה שצריך לפרוע להשם יתברך חובת הזמן של יום המחר בעצמו על כן חלילה להטעות ולדחות את עצמו מיום ליום כמו שנאמר "היום אם בקולו תשמעו" שעיקר העבודה של מי שרוצה של מי שרוצה לשמוע בקולו יתברך ולדבקה בו, העיקר הוא לידע שיש לו רק את היום. וזה בחינת מצוות ספירת העומר שהוא התחלה והכנה לקבלת התורה,להורות שאי אפשר לקבל את התורה,כי אם כשיודעין שהעיקר הוא היום הזה שהאדם עומד בו ולא לדחות מיום ליום,כי כל ימי האדם מנויים וספורים כנ"ל.וזה בחינת "היום אם בקולו תשמעו" היינו אם תרצו לשמוע בקולו ולקבל את התורה אי אפשר לכם לקבל כי אם ע"י בחינת היום,לידע שהעיקר הוא היום הזה דווקא,כמו שנאמר "היום הזה אנוכי מצווך לעשות" היום הזה דווקא,וכתיב "אשר אנכי מצווך היום" וזה עיקר קבלת התורה שכלולה מכל הימים והמידות כמו שנאמר "ומידת ימי מה היא". על כן קודם קבלת התורה בעת שאנו צריכין לטהר את עצמנו מטומאת מצריים ולהמשיך עלינו טהרה אנו צריכין לספור הימים בפה מלא כדי לזכור זאת היטב שימי האדם מנויים וספורים,כי מחמת זוהמת מצריים יכולים הס"א והקליפות לבלבל את המוח ח"ו שיטעה את עצמו כאילו אין היום מסוגל לעבודת הבורא יתברך וירצה לדחות מיום ליום,על כן צריכין לספור הימים בפה מלא כי הדיבור יש לו כח גדול להזכיר את האדם אפילו בעת שאינו נקי מזוהמתו. אבל אחרי שזכינו לספור שבע שבתות וזכינו לצאת מזוהמת מצריים ולקבל את התורה בשבועות,אזי בכל יום בשאר ימות השנה,כי ממילא זוכין לזכור זאת ע"י שכבר משכנו עלינו הקדושה ע"י מצוות הספירה וקבלת התורה,כי זה עיקר הקדושה לזכור בכל יום ויום שזה היום מנוי וספור וצריכין לצאת בו חובת היום.

ביומו תיתן שכרו 


צריך האדם לעסוק בתורה ותפילה ועבודת השם בכל יום ויום ולא ידחה עצמו מיום לחברו כמו שנאמר "היום אם בקולו תשמעו" היום דייקא. וזה בחינת "ביומו תיתן שכרו" כי הנפש היא אצל האדם בבחינת שכר יום,כי היא עושה כל פעולות הגוף ואין לגוף שום תנועה וחיות כי אם ע"י הנפש ומי שזוכה לילך בדרך הקודש כראוי לבטל הגוף לגמרי לגבי הנפש אזי הנפש היא בבחינת מלך כי הוא מולך על הגוף ואז הוא בן חורין ,אבל כשח"ו אינו מבטל גופו לגמרי נגד נפשו אזי הנפש אצל הגוף כעבד העושה כל פעולת הגוף כעבד וכשכיר.
ועל כן צריך האדם לרחם על נפשו שעל כל פנים לא יגזול ולא יעשוק ח"ו את נפשו לגמרי,ויתן לה על כל פנים דמי שכירותה,דהיינו שיתן לנפש בכל יום ויום כמה מצוות ומעשים טובים ותורה ותפילה וכו' כפי חובת היום. כי בוודאי מהראוי שיעשה האדם רק את צרכי הנפש ויבטל הגוף לגמרי ואז זוכה בבחינת מלך ובן חורין כנ"ל,אבל שלא זוכה לזה והנפש היא בבחינת עבד ושכיר כנ"ל אזי צריך האדם להיזהר שלא לעשקו ולא לגזלו לגמרי,וגם צריך לתת לו ביומו שכרו שלא תאמר שתסלק שכירות הנפש לאחר היום,כמו שמצוי בכמה בני אדם שאומרים היום אי אפשר להתפלל או ללמוד ולעסוק בעבודת השם ודוחין עצמן מיום ליום . כי עיקר הכבדות והדחקות של כל אחד הן בפרנסה והן בעבודת השם הוא רק מחמת שהיום קשה וכבד עליו,שבכל יום נדמה לאדם ובפרט לעניים ואביונים שבעת הזאת בפרט ובזה היום,אי אפשר להרוויח ולמצוא פרנסתו וכן בעבודת השם על פי רוב נדמה לכל אחד בכל יום שהיום קשה להתפלל או ללמוד וכו' על כן נקרא מי שהשעה דחוקה לו,קשה יום,וכל זה מחמת חסרון הדעת ומחמת פגם האמונה אבל מי שזוכה להתחזק בבטחון חזק בכל יום ויום איך שהוא בגוף ובנפש בגשמיות ורוחניות בגשמיות ורוחניות בבחינת "יום אירא אני אלך אבטח" שדווקא ביום שאני מתיירא שנדמה שהיום קשה ,הפרנסה מאוד מאוד,וכן בעבודת השם וכו',אז דווקא "אני אליך אבטח" שבוודאי לא תעזוב אותי ובוודאי גם ליום זה יש צינור שפע להמשיך שפע טוב וחסד במקום שאני שם,כמו שנאמר "חדשים לבקרים רבה אמונתך" שהחסדים מתחדשים בכל יום מחדש. כי אסור לחשוב מיום לחבירו כלל ועל יום זה צריכין לבטוח בהשם,על כן בכל יום יראה להמשיך על עצמו חסדי השם תמיד באופן שיחיה עצמו ברוחניות וגשמיות וישליך מעליו מרירות דאגות הפרנסה רק יבטח בהשם שבוודאי יש חסד נפלא שמאיר גם ביום זה ובוודאי יהיה לו פרנסת יומו ולא יחשוב מיום לחבירו כלל,וכן בעבודת השם יבטח ויחכה כי בוודאי גם היום יוכל לחטוף איזה טוב אמיתי ונצחי ויכסוף ברצון חזק עד שיזכה גם ביום זה לטוב אמיתי ולא יאבד יום מימיו.


מתוך ספר "ונתתי לכם לב" קיבוצים מספרי רבי נתן,פירוש על שולחן ערוך,הלכות פקדון

מנותק Torah

  • חבר(ה) V.I.P
  • חבר(ה) מקצועי(ת)
  • *
  • הודעות: 912
אם אהבתם כמובן ,תרשמו אני יעשה עוד אשכולות כאלה עם 3 מאמרים קצרים  ;D