כתב נושא: "בהיתר מכירה" לצורך הפקעת קדושת שביעית הרבנות הראשית הפעם לא מכרה לערבי ודרוזי  (נקרא 2758 פעמים)

0 משתמשים ו- 2 אורחים נמצאים בנושא זה.

מנותק edu

  • משתמש(ת) מוכר(ת)
  • *
  • הודעות: 47
לפי מאמר בסרוגים
ציטוט
היתר המכירה לשנת תשע"ה  יצא לדרך.

לפני שעה קלה במשרד לשירותי דת, נמכרו קרקעות המדינה לגוי לקראת שנת השמיטה. ג׳ורג׳ שטרייכמן מאוקראינה הוא גוי השייך לבני נוח המקיימים את 7 מצוות בני נוח, רכש את הקרקעות למשך שנה אחת, מה שיאפשר לחקלאים להמשיך ולעבד את הקרקעות גם בשנה הבאה.
במעמד המכירה השתתפו הרב הראשי הרב דוד לאו, סגן השר לשירותי דת הרב אלי בן דהן, הרב יעקב אריאל והרב אברהם יוסף וראש מנהל מקרקעי ישראל בנצי ליברמן.
א.   ידוע כי החזו"א התנגד להיתר המכירה לשנת השמיטה: 'אין מקום להתיר למכור לנכרי בשביל להפקיע קדושת שביעית. ואדרבה איסור שביעית דרבנן בזמן הזה, ומכירה לאו דאוריתא כטריפה ובשר בחלב וכיו"ב. וכ"כ [הנצי"ב] במשיב דבר סי' נ'. והמוכר ע"י שליח ודאי לא חייל המכירה מדין אין שליח לדבר עבירה' (שביעית סי' כד, ס"ק ד).
ב.   וכתב הרמב"ם בספר המצוות ל"ת נ"א: 'האזהרה שהוזהרנו שלא ישכנו עובדי ע"ז בארצנו כדי שלא נלמד כפירתם. והוא אמרו ית' (שמות כג, לג) לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ, פֶּן-יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי'. מבואר ששאלת אופן עבודתם אם נחשבת ע"ז טפלה לעיקר ויסוד הענין, והוא שלא נלמד מאמונותיהם ומדעותיהם, ועל כן אסרה התורה למכור להם כל קרקע בא"י ככתוב לֹא תְחָנֵּם (דברים ז, ב), ודרשו חכמים 'לא תתן להם חנייה בקרקע' (בבלי ע"ז כ, א).
ג.   ובהל' תשובה ג, יז (בוילנא הל' ח) כתב הרמב"ם שהן הנוצרים והן ההגריים (המוסלמים למיניהם) הינם כופרים בתורה. ועי' בתשובת הרמב"ם (סי' קמ"ט) שמותר ללמד תורה לנוצרי כיון שמאמין במקרא אלא שמגלה בו פנים ומפרשו לפי דמיונו, ואם ישמע את האמת שמא יקבל, אך לישמעאלי הטוען שאין תורת משה מן השמים, אסור ללמדו. נמצא שהכתוב לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ, פֶּן-יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי (שמות כג, לג) שייך הן בנוצרים והן בישמעאלים.
ד.   והוסיף החזו"א 'שנתחייבנו לגרשו מארצנו והוא חיוב על כל אחד מישיראל וכש"כ מי שמוכר לו בית או שמשכירו שעובר בלא תעשה זו' (שם סי' כ"ד, סק"א). 'ואע"ג  דלענין לאסור יין בעובד ע"ז תלוי, וכמש"כ הר"מ פי"ג מהמ"א הי"א והט"ז יו"ד סי' קכ"ד סק"ד – הכא לענין לא תחנם אין חילוק' (שביעית סימן כ"ד, ס"ק ג).
ה.   לדעת החזו"א אף הראב"ד אוסר את המכירה לגוי שלא שומר שבע מצוות בני נח. ואפילו אם הוא שומרן אלא שעושה זאת לא מתוך הכרה ואמונה שישראל נתחייב בתרי"ג מצוות ובני נח בז' אלא ע"פ סברת עצמו, ויש לו דעות כוזבות והוא משועבד להן אף שאין בהן ע"ז ממש – האיסורים שבתורה של לֹא תְחָנֵּם ולֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ שייכים בנכרי זה 'פן יחטיאו בכפירותם' (שביעית סימן כד, ס"ק ג).
ו.   וכתב הרמב"ם: 'אֵיזֶה הוּא גֵּר תּוֹשָׁב: זֶה גּוֹי שֶׁקִּבַּל עָלָיו שֶׁלֹּא יַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, עִם שְׁאָר הַמִּצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְּנֵי נוֹחַ, וְלֹא מָל וְלֹא טָבַל–הֲרֵי זֶה מְקַבְּלִים אוֹתוֹ, וַהֲרֵי הוּא מֵחֲסִידֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם; וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ תּוֹשָׁב, לְפִי שֶׁמֻּתָּר לָנוּ לְהוֹשִׁיבוֹ בֵּינֵינוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל... וְאֵין מְקַבְּלִים גֵּר תּוֹשָׁב, אֵלָא בִּזְמָן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג; אֲבָל בַּזְּמָן הַזֶּה, אַפִלּוּ קִבֵּל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ חוּץ מִדִּקְדּוּק אֶחָד–אֵין מְקַבְּלִים אוֹתוֹ' (הל' איס"ב יד, ז). וכל עוד לא עמד בפני בית דין הרי הוא נכרי גמור.
ז.   יש מן הפוסקים שבשל הפגיעה ביישוב הארץ, ובשל החשש לסכנת נפשות של יהודים עובדי אדמת א"י, סמכו על הב"ח בחו"מ סי' רמט שמדבריו משמע שמותר למכור קרקע בא"י לישמעאלי. אך זאת לדעת כי בדפוסים שהיו לעיני אותם הפוסקים לשון הב"ח צונזרה. אולם בדפוס הראשון הדברים נדפסו בשלמותם, והדפוסים החדשים (כגון הטור השלם, מהדורת מכון ירושלים, תשנ"ד) כבר תוקנו ב"ה. וכיום גלוי וידוע שדעת הב"ח להיפך. וז"ל הטור: 'אסור ליתן מתנת חנם לעובד ע"ז אבל מותר ליתן לגר תושב שהרי מצוה להחיותו'. וכתב הב"ח: 'כתב ב"י לאו לאפוקי ישמעאלים אלא לאפוקי גר תושב דהיינו שקבל עליו שבע מצות בני נח וזהו שאנו מצווים להחיותו. אבל שאר גוים כלם דין אחד להם עכ"ל. ולפי דבריו קשה למה לו לרבינו לכתוב לעובד ע"ז ולתת מכשול שיבינו למעט ישמעאלים [ע"כ נדפס בדפוסים המצונזרים, וההמשך הושמט]. ולפע"ד נראה דלפי שהמלכיות מקפידים אם יזכירו שם גוי בספרינו במקום שאיננו לכבוד, על כן הסירו מלת 'גוי' וכתבו במקומו 'לעובדי ע"ז'. אבל עיקר הנוסחא בספרי רבינו היא 'אסור ליתן מתנת חנם לגוי' וכו' וכדאיתא סוף פרק קמא דעבודה זרה'. הרי שהן לדעת הב"י והן לדעת הב"ח אסור למכור קרקע בא"י לישמעאלי או לדרוזי. וכן פסק בשו"ע (חו"מ רמט, ב). וכן דעת החזו"א (שביעית שם ס"ק ג). והאיסור הוא איסור תורה.
ח.   בעת שהראי"ה קוק כתב את התשובה שנדפסה ב'משפט כהן' (סי' ס"ג) הדפוס המצונזר עמד לנגד עיניו, ומתוך כך הסיק הרב שלדעת הב"ח מצות לֹא תְחָנֵּם לא חלה על ישמעאלים. ועל כן הוסיף את דברי הב"ח כסניף להתיר מכירת קרקע לישמעאלי בשעת חרום. אך ראוי לדעת שבספרו 'שבת הארץ' בבואו לדון בענין לֹא תְחָנֵּם (פרק י"ב), לא הזכיר סברא זו כלל. מכאן שבינתיים עמד על ההשמטה בדברי הב"ח, או שלא ראה לסמוך על הדברים בהיותם קלושים .
אני סובר באמת שההלכה כרמב"ם ולא כראב"ד, אבל מסתכל על זה כהתקדמות שלפחות הרבנות התחילה השנה להבין שיש בעיה למכור למוסלמי וכו'