מקבלי צדקה מן הנכרים דהוי חילול השם מחמת ממון - פסולים לעדות

[edu]

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כו עמוד ב

אמר רב נחמן: אוכלי דבר אחר פסולין לעדות. הני מילי - בפרהסיא, אבל בצינעה - לא. ובפרהסיא נמי לא אמרן אלא דאפשר ליה לאיתזוני בצינעה, וקא מבזי נפשיה בפרהסיא, אבל לא אפשר ליה - חיותיה הוא,

רש"י מסכת סנהדרין דף כו עמוד ב

אוכלי דבר אחר - מקבלי צדקה מן הנכרים דהוי חילול השם מחמת ממון, הוה ליה כרשע דחמס.

תוספות מסכת סנהדרין דף כו עמוד ב

אוכלי דבר אחר פסולין להעיד - ליכא לפרושי אוכלי דבר אחר דהיינו אוכלי חזיר דאי באוכלי חזיר היכי מפליג בין צינעא לפרהסיא וכי גרע מאוכל נבלות לתיאבון דאמרינן לקמן (דף כז.) דפסול לעדות בכל ענין אלא נראה כפי' הקונטרס דהיינו מקבלי צדקה מן הנכרים.

שולחן ערוך חושן משפט הלכות עדות סימן לד

סעיף יח
הבזויים, פסולים לעדות מדבריהם; והם האנשים {מד} לח'] שהולכים ואוכלים בשוק בפני כל העם, מ] וכגון אלו שהולכים ערומים בשוק בעת שהם עסוקים במלאכה מנוולת וכיוצא באלו, {מה} שאין מקפידים על הבושת, שכל אלו חשובים ככלב ואין מקפידים על עדות שקר. מא] ומכלל אלו המקבלים צדקה מהעובדי כוכבים בפרהסיא, אף על פי שאיפשר להם שיזונו בצנעא מבזים עצמם ואינם חוששים, כל אלו פסולים מדבריהם.


תלמוד בבלי מסכת סוטה דף מז עמוד ב

משרבו מקבלי צדקה מן העובדי כוכבים - היו ישראל למעלה והם למטה, ישראל לפנים והם לאחור.

   מהרש"א חידושי אגדות מסכת סוטה דף מז עמוד ב

משרבו מקבלי צדקה מן העובדי כוכבים היו ישראל כו'. דאסור לקבל צדקה מן העובד כוכבים משום ביבוש קצירה תשברנה גו' כדאמרינן פ"ק דב"ב ונרמז דבר זה בברכות והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה והיית רק למעלה ולא תהיה למטה גו' וההיפך בקללות הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה גו' וק"ל:

אין הדין של קבלת קרבן או נדבה למען המקדש מן הגוי דומה לדין של צדקה שהגוי רוצה לתרום

תלמוד בבלי מסכת חולין דף יג עמוד ב

דתניא: מכם - ולא כולכם, להוציא את המומר, מכם - בכם חלקתי ולא בעובדי כוכבים. ממאי? דלמא הכי קאמר: מישראל מצדיקי קבל, מרשיעי לא תקבל, אבל בעובדי כוכבים כלל כלל לא! לא ס"ד, דתניא: איש - מה ת"ל איש איש? לרבות העובדי כוכבים, שנודרים נדרים ונדבות כישראל.

   רש"י מסכת חולין דף יג עמוד ב

בכם חלקתי - להוציא את המומר.
ולא בעובדי כוכבים - דאפילו המינין כשרין ואף על גב דבהדיא תנא לה בהא מתניתא ליכא למיפרך תנינא משום דלאו לכולי עלמא שמיע להו מתניתא אבל במידי דתנא במתניתין כי אמר לה אמורא פריך עליה מאי קמ"ל תנינא.
איש איש - מבית ישראל ומן הגר הגר בישראל אשר יקריב קרבנו וגו'.

[אביר הקרנפים]

חשוב מאוד.
אם כי בדור הזה שאנשים מולידים ממזרים וילדים גויים ולא אכפת להם, אל תצפה שהעובדה שהם פסולים לעדות לפי דין תורה תשנה להם.
הם רק יכריחו את בתי-הדין-הרבניים-מטעם לקבל את העדות שלהם.

[edu]

שולחן ערוך חושן משפט הלכות עדות סימן לד

סעיף יח
הבזויים, פסולים לעדות מדבריהם; והם האנשים {מד} לח'] שהולכים ואוכלים בשוק בפני כל העם, מ] וכגון אלו שהולכים ערומים בשוק בעת שהם עסוקים במלאכה מנוולת וכיוצא באלו, {מה} שאין מקפידים על הבושת, שכל אלו חשובים ככלב ואין מקפידים על עדות שקר. מא] ומכלל אלו המקבלים צדקה מהעובדי כוכבים בפרהסיא, אף על פי שאיפשר להם שיזונו בצנעא מבזים עצמם ואינם חוששים, כל אלו פסולים מדבריהם.

גם הענין "ביבוש קצירה תשברנה" גו' כדאמרינן פ"ק דב"ב שהזכיר, מהרש"א -
מופיע בהלכה בשולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רנד

שלא לקבל צדקה מן העובדי כוכבים, ובו ב' סעיפים.

סעיף א
א <א> אסור לישראל ליטול צדקה מן העובדי כוכבים בפרהסיא. ואם אינו יכול לחיות בצדקה של ישראל, ואינו יכול ליטלה מעובדי כוכבים בצינעא, הרי זה מותר.

סעיף ב
א] שר עובד כוכבים ששלח ממון לישראל לצדקה, אין מחזירין אותו משום שלום מלכות, אלא נוטלין ממנו ב <ב> וינתן לעניי נכרים בסתר, כדי שלא ישמע השר. הגה: ג <ג> וי"א דיעשה בהן מה שצוה לו המושל. (כך משמע מפירוש רש"י ותוספות מעובדא דאימיה דשבור מלכא). ב] וכל זה דוקא כשנותנין מעות לצדקה, <ד> אבל אם מנדבין דבר לבית הכנסת, ד מקבלים מהם (בית יוסף בשם התוספות סימן רנ"ט בשם מ"כ והוא בדינים והלכות מהרי"ו סי' ס"ז וכן הוא בהג"ה בא"ח סי' קנ"ד סי"א). ה אבל לא מן המומר (ג"ז שם). ועיין לקמן סי' רנ"ט סעיף ד'.