השאלה היא לא אם יש או אין, תמיד יש מיעוט מסוים מינורי ובמקרה של הערבים אני מניח שאפשר לספור אותם על כף יד אחת אם בכלל (והנחת הדעת שלי מבוססת על דו''ח האנטישמיות האחרון ולא על דיבורים באוויר). את המיעוט המאוד מינורי הזה אתה לא תצליח לפתח בהתחנפות.
תמיד יש יוצא מן הכלל, השאלה כמה זה רלוונטי? מילא היה כמות מאוד ברורה, אפילו 20% מהם שהיו מוכנים לתמוך בשלום ונורמליזציה, ושאני מתכוון לשלום ונורמליזציה אני לא מתכוון לאלו שרוצים ליישם את שיטת השלבים המפורסמת.. רק במצב כזה הייתה ניתנת לנו הפריבילגיה להגיד ''וואי, חבל שמשתיקים אותם, אולי אתם היה נגמר הסכסוך''. מה שחשוב הוא הכלל, לא היוצא מן הכלל. המציאות היום היא שכ-60% לא מוכנים להגיע אתנו לשום הבנות, שונאים אותנו ורוצים להשמיד אותנו לחלוטין, לא רוצים אותנו בשום מסגרת כלשהי, לא ברמה בינלאומית ולא בשום רמה, לא מעוניינים לחתום אתך על שום מסמך ועל שום פיוס בכל מה שקשור לשטחי ארץ ישראל, הוא רוצה להשמיד אותך לחלוטין. הצד השני ה'מתון' שהוא כ-40% חושב בדיוק את אותם הדברים פשוט נמנע מלהגיד אותם מול כל אחד כמו הצד הראשון הטיפשי, הוא הצד שבוחר לעבוד ב'דיפלומטיה שקטה' ובאסטרטגיה שונה פשוט, הם מעוניינים בדיוק באותם דברים והקרע שיש בין שני הצדדים הוא בעצם הרצון של הצד השני לחתום על הסכמים כאלו ואחרים בשביל לצבור כוח וכאמור, ליישם את שיטת השלבים.
שזה המצב, אני לא רואה את הסיבה להתמקד ביוצא מן הכלל.