מתוך "אור הרעיון", פרק כט: עת גאולה
כאשר תגיע ה"עת" של גאולה, העת שהקב"ה סוף סוף יבצע בו את החלטתו ואת גזירתו להביא על העולם את השלב האחרון לפני הגשמת מלכותו על כל העולם, יתגשמו ביחד גם עונש הגוים על פשעיהם ועל רשעותם, על עינויים והשפלתם והשמדתם את ישראל, ועל גאותם וחירופם את הקב"ה, על חילול שמו הגדול והנורא - וגם היסורים הנוראים של חבלי משיח לישראל, אם לא תבוא הגאולה בבחינת "אחישנה".
כמו שאמרנו לעיל, תקופת הגאולה תבוא לאחר תקופה של פסק זמן וארכה אחרונה, שבה תינתן לישראל הזדמנות אחרונה להפוך את הגאולה של "בעתה" העומדת על הפרק והמרחפת על ראשיהם, לגאולה של "אחישנה"; הזדמנות אחרונה של ארבעים שנה, או שבעים שנה, או שלשה דורות. ומאד מאד סביר להניח, שבארכה האחרונה לפני הגאולה הסופית, יקבע הקב"ה שלבים, כעין ארכות בתוך הָאַרְכה. ויתכן שלזה רמזה התורה בזה שמשה רבינו עלה להר סיני שלש פעמים, לארבעים יום כל אחת, וכן אצל נח, בתקופת העונש העולמי הראשון, נתן הקב"ה לעולם ארכה של מאה ועשרים שנה שהן שלש פעמים ארבעים, כמו שאמרו חז"ל (תנחומא, נח ה): "ק"כ שנה היה מתרה הקב"ה בדור המבול שמא יעשו תשובה". כבר במשך הזמן הזה יפתח הקב"ה באתחלתא דגאולה, בעקבות משיחא, בתקוה שישראל יראו ויבינו ויחזרו בתשובה, כך שבו בזמן יהיו גם נוראות וגם סימני גאולה.
בתקופה זו של ארכה אחרונה ועקבות משיחא, כאשר תתחיל גאולתן של ישראל להאיר קימעא קימעא כאילת השחר (כדברי הירושלמי ברכות א:א שהבאנו לעיל), יופיע הסימן המגולה הראשון לתחיית א"י, כדברי הגמרא שהבאנו לעיל (סנהדרין צח.): "ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר (יחזקאל לו:ח): 'ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל [כי קרבו לבוא]'", ופירש רש"י: "כשתתן א"י פריה בעין יפה אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר". פריחה זו תבשר את התחלתו של קיבוץ גלויות, קמעא קמעא, כמו שרמזו אנשי כנסת הגדולה כשתיקנו את סדר התפלה, כדברי הגמרא שהבאנו לעיל (מגילה יז:): "ומה ראו לומר קיבוץ גליות לאחר ברכת השנים? דכתיב: 'ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא'". כל זה יקרה במשך זמן הָאַרְכה, כדי שישראל יראו ויבינו ואולי יחזרו בתשובה כדי להמיר "בעתה" ב"אחישנה". ובמקביל, יתחיל הקב"ה את הנוראות של עקבות משיח, חבלי משיח, שנזכרו בכמה וכמה מאמרי חז"ל שהבאנו לעיל, שמתארים עולם הנופל לתוך אנדרולומוסיה של התמוטטות והרס בכלל, ולישראל בפרט. נמצא, שבתקופה זו יביא הקב"ה על ישראל סימני גאולה של קיבוץ גלויות, במקביל ליגון ולצרות שלא ראו כמותם.
כך אמרו חז"ל לגבי ישראל בתקופה זו (סנהדרין צח.): "אמר רבי יוחנן: אם ראית דור שמתמעט והולך - חכה לו, שנאמר (שמואל ב כב:כח): 'ואת עם עני תושיע' וגו'. [[שפב]] אמר רבי יוחנן: אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר - חכה לו, שנאמר (ישעיהו נט:יט): 'כי יבוא כנהר צר רוח ה' נוססה בו', וסמיך ליה: 'ובא לציון גואל'". וכן (פסיקתא רבתי טו): "דור שבן דוד בא, תלמידי חכמים מתים, והנשארים כלות עיניהם ביגון ואנחה, וצרות רעות באות על הצבור, וגזירות קשות מתחדשות, עד שהראשונות קיימות באה אחרת ונסמכה לה" (כעין זה נמצא גם בסנהדרין צז., עיי"ש). עוד אמרו (סנהדרין שם): "ת"ר: 'כי ידין ה' עמו... כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב' (דברים לב:לו) - אין בן דוד בא עד שירבו המסורות. ד"א: עד שיתמעטו התלמידים. ד"א: עד שתכלה פרוטה מן הכיס. ד"א: עד שיתייאשו מן הגאולה, שנאמר 'ואפס עצור ועזוב', כביכול אין סומך ועוזר לישראל". וכן אמרו בילקוט שמעוני (הושע, תקלג, בשם מדרש תהלים מה:ג): "אמרו ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע, אימתי אתה גואלנו? אמר הקב"ה, לכשתרדו במדרגה התחתונה, אותה שעה אני גואל אתכם, דכתיב... (תהלים מד:כו) 'כי שחה לעפר נפשנו', מה כתיב בתריה (שם:כז): 'קומה עזרתה לנו'. אמר הקב"ה, הכל מכם. כשושנה זו מפורחת ולבה למעלה, כך אתם כשתעשו תשובה ויהי לבבכם למעלה מכוון כשושנה הזו למעלה, אני גואל אתכם...". פירוש: אם לא יחזרו ישראל בתשובה, והגאולה תבוא רק "בעתה", לא תבוא הגאולה הסופית עד לאחר יסורים נוראים ועד שיהיו ישראל למטה, במדרגה הנוראה ביותר של שפלות.
נראה, שיש עוד משמעות לדברי המדרש: שרק כשישראל יגיעו למדרגה התחתונה של שפלות רוחנית, שיהיו כל כך ללא מצוות וכל כך שקועים בבוץ של התרבות הזרה ובניתוק מקדושת ה', שכמעט כבר לא תהיה אפשרות של חזרה בתשובה - רק אז תבוא הגאולה בלית ברירה, אך ביסורים נוראים על חטאי כל הדורות שיאחזו בהם הבנים בדור ההוא. זה יהיה שיא העונש של "פוקד עוון אבות על בנים על שִלֵשים ועל רִבֵעים לשונאי" (שמות כ:ה), שאמרו על כך חז"ל (ברכות ז.): "כתיב 'פוקד עוון אבות על בנים', וכתיב (דברים כד:טז) 'ובנים לא יומתו על אבות'... לא קשיא, הא כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם הא כשאין אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם". העונש הסופי שיקדים את הגאולה האחרונה יהיה על החטאים של כל הדורות, שיגיעו לשיאם בדור כל כך שפל וכל כך מנותק מקדושה, שהוא יאחז בכל החטאים, וכמעט לא תהיה לו האפשרות לחזור בתשובה, כל כך מושחת יהיה בנשמתו. ואם תשאל, א"כ מדוע יש להעניש אותו? התשובה היא, שלא יתכן שדורות של חטאים וחוטאים - שדוקא הם הביאו את בניהם למצב כזה - לא ייענשו, ושהרע לא יימחק כליל ע"י עונש נורא ומרשים, דוקא בעונש הכואב והכבד ביותר לאבות: ענישה נוראה לזרעם שהם הקימו. וקרוב לזה הוא מה שאומר הספרי (תצא רפ): "אבות מתים בעוון עצמם, ובנים מתים בעוון אבותם". עוד אמרו חז"ל (שבת לב:): "בעוון שנאת חנם, מריבה רבה בתוך ביתו של אדם, ואשתו מפלת נפלים, ובניו ובנותיו של אדם מתים כשהן קטנים". ובתנחומא (קרח ג) אמרו: "כמה קשה המחלוקת, שב"ד של מעלה אין קונסין אלא מבן עשרים שנה ומעלה, וב"ד של מטה מבן שלוש עשרה, ובמחלוקתו של קרח תינוקות בני יומן נשרפו ונבלעו בשאול תחתית...".
לפי זה, מה שאומר המדרש על המדרגה התחתונה, הוא הוא כוונת חז"ל במה שאמרו (סנהדרין צח.): "אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב" (כלומר, רובו ככולו), שאם הדור כולו חייב, שכבר אין סיכוי להחזרתו בתשובה, יבוא בן דוד רק כדי לקדש את שם ה' המחולל, אך הוא יבוא תוך יסורים נוראיים שיביאו את ישראל למצב של "כי שחה לעפר נפשנו".
עוד אמרו על פסוק זה (ילקוט שמעוני, תהלים מד, תשמו): "אמר רב יצחק: [[שפג]] אמר הקב"ה לאברהם, 'ושמתי את זרעך כעפר הארץ' (בראשית יג:טז), וכתיב (שם:יז) 'קום התהלך בארץ... כי לך אתננה' וגו', הוי 'כי שחה לעפר נפשנו', מה כתיב אחריו? 'קומה עזרתה לנו'. אם יש בנו מעשים עשה עמנו [כלומר, למעננו], ואם אין בנו מעשים עשה למען שמך ופדנו למען חסדך. א"ר ברכיה: אי מטית מלכותא דאמתילא לעפרא צפה לישועה. אמר הקב"ה לישראל: הרטיבו מעשים, עשו תשובה, ומיד אני גואל אתכם...". הרי לפנינו שוב שני הכללים הגדולים: האחד - שבידינו להביא את הגאולה הסופית בהדר ובתפארת ללא יסורי חבלי משיח, והשני - שאם לא נחזור בתשובה, הגאולה "בעתה" לא תבוא עד שישראל יפלו למדרגה השפלה והתחתונה ביותר, ולעינויים וליסורים הנוראים ביותר ח"ו.
כל הצרות שתבאנה על ישראל בתקופה זו תבאנה בגלל סירוב ישראל לחזור בתשובה. אדרבה, ירבו פשעיהם של הרוב ה"חייב", ויקשו את ערפם, וימאסו בתורת ה' ובמדותיו ובמושגיו וברעיונותיו, וישליכו את התורה לארץ, והפושעים בישראל יציקו לַמיעוט של צדיקים וקדושים שבדור. ע"י רשעותם זו, יביאו על כל עם ישראל את הצער ואת היגון של יסורי הגוים, חבלי משיח. כך אמרו חז"ל (כתובות קיב:): "דור שבן דוד בא, קטיגוריא בתלמידי חכמים (רש"י: "'קטיגוריא' - הרבה מסטינים ומלמדים חובה יעמדו עליהם"). כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר: צירוף אחר צירוף, שנאמר (ישעיהו ו:יג): 'ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער'. תני רב יוסף: בזוזי ובזוזי דבזוזי [שוללים אחר שוללים]". ועל "ועוד בה עשיריה", פירש רש"י (כתובות שם): "כשתשעה החלקים יהיו אבודין ולא נותר כי אם העשירית אף היא תשוב והיתה לבער".
עוד אמרו (סנהדרין צז.): "תניא, ר' יהודה אומר: דור שבן דוד בא בו, בית הוועד יהיה לזנות (רש"י: "מקום שת"ח מתוועדין שם ללמוד תורה"), והגליל יחרב, והגבלן [שם מקום, לפי רש"י] יאשם, ואנשי גבול [אנשי גבול א"י] יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמת הסופרים תסרח ויראי חטא ימאסו, ופני הדור כפני כלב והאמת נעדרת, שנאמר (ישעיהו נט:טו): 'ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל'. מאי 'ותהי האמת נעדרת'? אמרי דבי רב: מלמד שנעשית עדרים עדרים והולכת לה". וכן אמרו (שיר השירים רבה ב:[יג]ד): "להיכן הולכת [האמת]? דבי ר' ינאי אומר: הולכת ויושבת לה עדרים עדרים במדבר". ופירש העץ יוסף שם (במהדורתו אות כט): "שיהיו אנשי אמת, אך המה יברחו מקיבוץ בני אדם, כי ישנאו אנשי שקר אותם ויברחו בהחבא מפניהם". הוי, מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה, ואבכה יומם ולילה את חילולי בת עמי... בעינינו ראינו מולנו את האסון, שהאמת הפכה לנכס של עדרים מועטים, והלכה לה אִתם מרשות הרבים, כי הרוב, ובכללו תלמידי חכמים, הזניחו אותה בגלל השפעת הגלות שעיוותה וסילפה בדעתם את האמת. ולעומתם, לא עדרים מועטים אלא קבוצות גדולות, רובא דרובא של העם, הזניחו את האמת והלכו להם ממנה. ומה נאמר, כאשר קבוצות, קבוצות גדולות, של ת"ח הולכות אחרי תורות שהאמת נעדרת מהן, ולא ח"ו בגלל רשעות, אלא לרגל השפעת הגלות שעיוותה וסילפה קבוצות וקהילות, והאמת נעדרת? וממשיכה הגמרא שם: "מאי 'וסר מרע משתולל'? אמרי דבי ר' שילא: כל מי שסר מרע משתולל על הבריות". ופירש רש"י: "כל העולם אומרין עליו שוטה הוא, היינו 'משתולל', לשון שטות...". וז"ל מדרש הגדול (שמות ט:יז): "'עודך מסתולל בעמי' - ולהלן הוא אומר (ישעיהו שם) 'וסר מרע משתולל', ואמרי דבי ר' ינאי: כל מי שהוא ירא שמים דומה על הבריות כשוטה". אין לך סימן מגולה מזה לקירבת הקץ.
עוד אמרו חז"ל (שיר השירים רבה שם): "אמר ר' אבא בר כהנא: אין בן דוד בא אלא בדור שפניו דומין לכלב. א"ר לוי: אין בן דוד בא אלא בדור שפניו חצופות וחייב כלייה. [[שפד]] א"ר ינאי: אם תראה דור אחר דור מחרף ומגדף, צפה לרגלי מלך המשיח...". ודע, שכאן מדובר גם בישראל וגם באומות העולם. זאת תהיה תקופה של מינות וכפירה באלקים, תקופה שלא היתה כדוגמתה מימות עולם, כי הכפירה היא חטא העולה על חטא עבודה זרה אלף מונים, ואין חטא גדול ממנו, ומחמת זה באה הגאולה, כמו שבארנו לעיל ועוד נבאר בע"ה להלן. וכן אמרו חז"ל (סנהדרין שם): "תניא, ר' נהוראי אומר: דור שבן דוד בא בו - נערים ילבינו פני זקנים, וזקנים יעמדו לפני נערים, ובת קמה באמה, וכלה בחמותה, ופני הדור כפני כלב, ואין הבן מתבייש מאביו". דברים דומים מצאנו במסכת סוטה (מט:): "בעקבות משיחא חוצפא יסגא... נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים, בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו, פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו, ועל מה יש לנו להישען, על אבינו שבשמים". הכפירה, פריקת עול מלכות, אימוץ התרבות הזרה והסגידה למושגיה הריקים והמתועבים, בהכרח יולידו את התפוררות הערכים בתקופה זו, וידרבנו את ההתמוטטות הכללית של עם ישראל כעם קדוש, פרוש, ומובדל משיקוצי הגוים. וכן ניבא הנביא (מיכה ז:ו): "כי בן מנבל אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו".
שוב, עם כל זה, ימשיכו סימני הגאולה, כאשר הקב"ה מתרה ומפתה ומגלה ומכסה, בתקוה שישראל יחזרו בתשובה לפני היסורים הנוראים של חבלי משיח. זאת כוונת חז"ל כשאמרו (שיר השירים רבה ב:[ט]ג): "'דומה דודי לצבי' (שיר השירים ב:ט)... מה צבי זה נראה וחוזר ונכסה נראה וחוזר ונכסה, כך גואל הראשון נראה ונכסה וחוזר ונראה [פירוש: משה היה במצרים, והתחיל לגאול אותם בזה שהרג את המצרי, ואז נאלץ לברוח ונכסה, ואח"כ חזר למצרים ונראה]... כך גואל האחרון נגלה להם וחוזר ונכסה מהם. וכמה נכסה מהן? מ"ה ימים... ואותן הימים ישראל קוטפים מלוחים ושרשי רותם ואוכלין... ולאיכן הוא מוליכן? מ"ד למדבר יהודה ומ"ד למדבר סיחון ועוג... וכל שאין מאמין לו והולך לאומות העולם, בסוף הן הורגין אותו. א"ר יצחק בר מריון: לסוף מ"ה ימים נגלה להם ומוריד להם את המן, ואין כל חדש תחת השמש". פירוש: בתקופה של אתחלתא דגאולה ועקבות משיחא, שהיא תקופת הארכה שלפני הגאולה "בעתה", תקופת החסד שנותן לנו הקב"ה כדי שישראל יחזור בתשובה ויהפוך את הגאולה לגאולה של הדר ותפארת - הקב"ה יַראה לנו את סימני הגאולה הנהדרים ביחד עם האסונות שיהיו ושכבר התחילו (חלקם מצד הגוים, וחלקם מצדו של הקב"ה, שיביא על העולם אסונות טבעיים ומזעזעים, שעליהם נדבר להלן בע"ה). והתוצאה של סירוב לחזור בתשובה תהיה המשך ההידרדרות החדה וההתמוטטות של העם והמדינה.
אם לא יחזור העם בתשובה, תנהל אותו מלכות זלה של הכופרים והמתייוונים בישראל. כך אמרו (סנהדרין צז.): "אין בן דוד בא עד שתתהפך כל המלכות למינות. אמר רבא: מאי קרא? 'כולו הפך לבן טהור הוא' (ויקרא יג:יג)". כלומר, כאשר הנגע של מינות ותרבות זרה יתפשט בכל המלכות, תבוא הגאולה. וברור, שמינות זו שתכבוש את מלכות ישראל תנבע מהעובדה שהמתייוונים השולטים במלכות הזלה הזאת, מושפעים מהתרבות הזרה של הגוים, וגם הגוים, בכל העולם, יאחזו בכפירה ובאנוכיות, שהן יסוד היסודות של תרבות הזרה. לזה התכוון דוד המלך ע"ה באומרו (תהלים יד:א): "אמר נבל בלבו, אין אלקים, השחיתו התעיבו עלילה, אין עושה טוב". ואמרו חז"ל על פסוק זה (ברכות יב:): "'אחרי לבבכם' (במדבר טו:לט) - זו מינות, וכן הוא אומר: 'אמר נבל בלבו אין אלקים'". רש"י בתהלים שם כתב: "שני מזמורים אמר דוד בספר זה בענין אחד [שני פרקים המתחילים "אמר נבל בלבו" וגו']. הראשון [כאן], על נבוכדנצר, והשני [פרק נג] על טיטוס". כוונתו היא, שגם נבוכדנצר וגם טיטוס כפרו באלקים [[שפה]] והתגאו בכוחם ובעוצם ידם. וז"ל הרד"ק שם: "ונבל הוא מלך בבל [נבוכדנצר] שישראל בידם, וחושב בלבו בהריעו לישראל כי אין אלקים ואין שופט ודיין בעולם לשלם לאיש כמעשהו". מן הלשון "אמר נבל בלבו", למדו חז"ל שהאנוכיות היא יסוד הכפירה, וז"ל (בראשית רבה לד:י): "הרשעים הן ברשות לִבן: 'אמר נבל בלבו...'. אבל הצדיקים לבן ברשותן (שמואל א א:יג): 'וחנה היא מדברת על לבה'...". בדומה אומר הילקוט שמעוני (תהלים יד, תרסב): "אמר הקב"ה לרשעים: אתם בלבכם ואני בלבי. אתם אומרים (תהלים עד:ח) 'אמרו בלבם נינם יחד', ואני בלבי: 'כי יום נקם בלבי'". הרי שהמינות, הכפירה, נובעת מהאנוכיות ומהגאוותנות של האדם. ובתקופה זו של עקבות משיחא, המינות תתפשט בכל העולם, וגם בישראל יושפעו המתייוונים על ידה, כמו שרמזו חז"ל (יבמות סג:): "'בגוי נבל אכעיסם' (דברים לב:כא)... אלו המינים, וכן הוא אומר: 'אמר נבל בלבו, אין אלקים' (תהלים יד:א)...".
ובכן, השלטון של גסי הרוח והמינים והכופרים ימלוך בארץ. אמרו חז"ל (סנהדרין צח.): "אין בן דוד בא עד שתכלה מלכות הזלה מישראל". ופירש רש"י: "שלא תהא להם שום שלטונות לישראל, אפילו שולטנות קלה ודלה". אגב, לפנינו הוכחה נוספת למה שאמרנו לעיל, שכבר בעקבות משיחא, יהיה שלטון של ישראל בארץ ישראל, כי זאת תהיה כבר התחלת הגאולה; ובמקביל לצרות ולהידרדרות, ימשיך קיבוץ הגלויות, כמו שנבאר להלן בע"ה, ותתגשם ריבונות יהודית וחזרה לשלטון ישראל במדינה של עם ישראל. וממשיכה הגמרא שם: "אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח מישראל, שנאמר (צפניה ג:יא): 'כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך', וכתיב (שם:יב) 'והשארתי בקרבך עם עני ודל, וחסו בשם ה''... אין בן דוד בא עד שיכלו כל שופטים ושוטרים מישראל, שנאמר (ישעיהו א:כה-כו): 'ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך [ואסירה כל בדיליך], ואשיבה שופטיך [כבראשונה ויועציך כבתחלה; אחרי כן יקרא לך עיר הצדק...]'". ופירש רש"י: "'סיגיך' - תערובות שבך". דברי רש"י אלה מורים על כל המהות של מלכות הזלה, שהיא מלכות של גסי רוח הכופרים בה' והבועטים בו מתוך גאוותנותם, מלכות שכולה נגועה בתערובת של הגוי, בהתגויוּת ובתרבות הזרה, כפי שאנו רואים אותה היום מול עינינו. וכדי לעקור את הנגע הזה, יבוא בן דוד.
כל זמן שיתעקשו המתייוונים, ויסרבו ישראל לחזור בתשובה, ימשיכו היסורים והאסונות של התקופה של עקבות משיחא ואתחלתא דגאולה, רח"ל. כך אמרו חז"ל (סנהדרין צז.): "תניא, ר' נחמיה אומר: דור שבן דוד בא בו - העזות תרבה והיוקר יעוות והגפן יתן פריו והיין ביוקר". וכן במסכת סוטה (מט:): "בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר, הגפן תתן פריה והיין ביוקר ומלכות תהפך למינות ואין תוכחת...". וכן (שיר השירים רבה ב:[יג]ד): "ר' נחמיה אומר: קודם ימות המשיח עניות ירבה ויוקר הווה, והגפן תתן פריה והיין יסריח...". הרי זה דומה למה שנאמר בפסוק (חגי א:ה-ו): "...שימו לבבכם על דרכיכם; זרעתם הרבה והבא מעט, אכול ואין לשבעה; שתו ואין לשכרה, לבוש ואין לחום לו, והמשֹתכר משֹתכר אל צרור נקוב". הרי לפנינו תיאור של חז"ל על התמוטטות החברה והכלכלה, כחלק מאזהרת הקב"ה לעמו לחזור בתשובה, בתקופת הָאַרְכה, לפני בא יום ה' הגדול והנורא.
אמרו חז"ל (סנהדרין צז.): "אין בן דוד בא... עד שתכלה פרוטה מן הכיס". ועוד אמרו (שם צח.): "רבי אלעזר אומר: אף מזה [אין קץ יותר מגולה מזה], שנאמר (זכריה ח:י): 'כי לפני הימים ההם שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה (רש"י: "כשתראה דאין שום אדם משֹתכר ואף שכר הבהמה לא נהיה, והיינו כדאמרן עד שתכלה פרוטה מן הכיס, אין מעות מצויות בכיס"), וליוצא ולבא אין שלום מן הצר'. מאי 'וליוצא ולבא אין שלום מן [[שפו]] הצר'? רב אמר: אף ת"ח שכתוב בהם שלום, דכתיב (תהלים קיט:קסה) 'שלום רב לאוהבי תורתך', אין שלום מפני צר. ושמואל אמר: עד שיהיו כל השערים כולן שקולין (רש"י: "ל"א 'שקולין' - שוין, שכולן יקרין")". זכריה שם מסיים: "ואשלח את כל האדם איש ברעהו". הרי תמונה נוספת של התפוררות חברה, כאשר הכלכלה נהרסת וקבוצות מתקוממות זו נגד זו, ונוצרים הפקרות ותוהו ובוהו בחברה.
אמרו חז"ל (מגילה יז:): "וכיון שנתקבצו גלויות נעשה דין ברשעים [שבישראל], שנאמר (ישעיהו א:כה) 'ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך' וכתיב (שם:כו): 'ואשיבה שופטיך כבראשונה'". ופירש רש"י: "קודם שנתיישבו בירושלים". והכוונה היא, שבגאולת "בעתה" ישלטו רשעים במלכות הזלה, ולכן אע"פ שישראל יהיו כבר בירושלים, כי הרי תהיה להם מלכות, מ"מ לא יתיישבו בה בשלמות, כי עוד יהיו צרות רבות ורעות ח"ו בארץ, כמו שאמר הנביא (זכריה יד:ב): "ואספתי את כל הגוים אל ירושלים למלחמה ונלכדה העיר... ויצא חצי העיר בגולה". וממשיכה הגמרא: "וכיון שנעשה דין מן הרשעים כלו הפושעים וכולל זדים עמהם, שנאמר (ישעיהו א:כח): 'ושבר פושעים וחטאים יחדיו [ועוזבי ה' יכלו]'". ופירש רש"י: "'הפושעים' - שאינם מאמינין בדת משה שהיתה מן השמים, לכך סמכו לה ברכת הפושעים [היינו "ולמלשינים אל תהי תקוה"], שנאמר 'עוזבי ה'' - אלו הפושעים, 'ושבר פושעים' היינו זדים, כדאמר (יומא לו:) 'פשעים אלו המרדין [כלומר, להכעיס]'".
בתקופת הָאַרְכה של עקבות משיחא ואתחלתא דגאולה, יופיעו גם סימני גאולה - קיבוץ גלויות וממשלה בארץ ישראל. קיבוץ גלויות זה יכול להיות בגדלות ובתפארת אם יחזרו ישראל בתשובה כדי לקבל את הגאולה בבחינת "אחישנה", כמו שנאמר (ירמיהו לא:ו-ז,ט-יא): "כי כה אמר ה': רָנו ליעקב שמחה וצהלו בראש הגוים, השמיעו הללו ואמרו הושע ה' את עמך את שארית ישראל; הנני מביא אותם מארץ צפון, וקיבצתים מירכתי ארץ, בם עיוור ופיסח, הרה ויולדת יחדיו, קהל גדול ישובו הנה... מזרה ישראל יקבצנו ושמרו כרועה עדרו; כי פדה ה' את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו; ובאו וריננו במרום ציון ונהרו אל טוב ה'... והיתה נפשם כגן רוה, ולא יוסיפו לדאבה עוד". עוד נאמר (ישעיהו מג:ה-ו): "אל תירא כי אתך אני, ממזרח אביא זרעך וממערב אקבצך: אומר לצפון - תני, ולתימן - אל תכלאי, הביאי בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ". עוד נאמר (שם מד:כג): "רנו שמים כי עשה ה', הריעו תחתיות ארץ, פצחו הרים רינה, יער וכל עץ בו, כי גאל ה' יעקב ובישראל יתפאר". וכן נאמר (שם מט:ט-י,יב-יג): "לאמר לאסירים - צאו, לאשר בחשך - היגלו... לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם... הנה אלה מרחוק יבואו והנה אלה מצפון ומים ואלה מארץ סינים; רונו שמים וגילי ארץ, ופצחו הרים רנה, כי ניחם ה' עמו ועניו ירחם". ויש עוד פסוקים רבים כאלה.
אך גם אם לא יחזרו ישראל בתשובה, תתחיל הגאולה וקיבוץ גלויות, למען שמו של הקב"ה. אך זה יהיה קיבוץ של בריחה מזוועות הגלות, כעונש לישראל על פשעיהם, וה' יעשה זאת למען קידוש שמו. כך נאמר (יחזקאל כ:לב-לג): "והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן; חי אני נאֻם ה' אלקים, אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם". הקב"ה לא יתן לישראל להתבולל, אלא ישליכם מהגלות בחמה שפוכה, ע"י כך שהגוים יקומו נגדם לכלותם או לגרשם מהארץ. הגאולה הראשונה סימן בזה לגאולה זו, שאז אמר הקב"ה למשה (שמות ו:א): "עתה תראה אשר אעשה לפרעה, כי ביד חזקה ישלחם וביד [[שפז]] חזקה יגרשם מארצו", ופירש רש"י שם: "על כרחם של ישראל יגרשם". וכ"כ הרשב"ם שם: "בעל כרחם של ישראל יגרשם לסוף מארצם". כי ישראל מעולם היו עם קשה עורף, ולא רצו לצאת מגלות שהיתה נוחה להם, ותמיד היה צורך לגרשם, לטובתם. הקב"ה הופך את אהבת הגוים לשנאה, ורק כך יוצאים ישראל מהגלות. ראינו את זה כבר ביעקב אבינו, שרק שנאת לבן ובניו הניעה אותו לשוב לא"י, כמו שנאמר (בראשית לא:ב-ג): "וירא יעקב את פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום, ויאמר ה' אל יעקב: שוב אל ארץ אבותיך...". וכן נאמר לגבי מצרים (תהלים קה:כה): "הפך לבם [של מצרים] לשנוא עמו, להתנכל בעבדיו". כך גם בימינו. מרה מרה היתה הקמת מלכות ישראל בימינו וקיבוץ הגלויות של היום. רק בגלל שנאת הגוים שהביאה לידי חורבן קהילות אין ספור, יצאו השרידים לא"י.
נאמר בפסוק (ויקרא כו:מא): "והבאתי אותם בארץ אויביהם, או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עוונם". אומר על כך התורת כהנים (בחוקותי פרק ח:ה): "זו מדה טובה לישראל, שלא יהו ישראל אומרים הואיל וגלינו לבין אומות העולם נעשה כמעשיהם, אני איני מניחם, אלא אני מעמיד נביאי עליהם ומחזירין אותם למוטב תחת כנפי. מנין? 'והעולה על רוחכם... ובחמה שפוכה אמלוך עליכם' (יחזקאל שם), על כורחכם, שלא בטובתכם ממליך אני מלכותי עליכם". פירוש: הקב"ה לא יתן לישראל להישאר בגולה ולהתבולל; או שיחזרו למוטב, ואז יביא להם גאולה נהדרת של "אחישנה", או שח"ו ימלוך עליהם בעל כרחם, בחמה שפוכה. לכן, התחיל המדרש ב"זו מדה טובה לישראל", לומר שיש להם אפשרות לצאת מן הגולה בתשובה, ואם לאו, יֵצאו ח"ו על כורחם שלא בטובתם, אלא מתוך זוועות בגלות שיצטרכו לברוח מהן, מי שיוכלו.
אפשר לראות את זה מהמקרא גופא, שהרי קודם כתוב (ויקרא כו:מ): "והתוודו את עוונם ואת עון אבותם...", ומיד אחר כך בא הפסוק שהבאנו (פסוק מא): "אף אני אלך עמם בקרי והבאתי אותם בארץ אויביהם, או אז יכנע לבבם הערל". וקשה, אם "והתוודו את עונם", הרי כבר עשו תשובה, ומדוע "אף אני אלך עמם בקרי"? אלא, שתי אפשרויות מנויות כאן: הפסוק הראשון הוא אם אכן יחזרו בתשובה, ואז תהיה גאולה נהדרת מיד, ויהיה קיבוץ גלויות בשלוה ובשמחה, והשני הוא אם לא יחזרו בתשובה, ואז היציאה מן הגלות תהיה בניסה ובבריחה ובאימה. וכך באמת אמרו חז"ל על הפסוק הראשון (תורת כהנים, שם:ג): "'והתוודו את עוונם...' - לצד התשובה הם הדברים, שמיד שהם מתוודים על עוונותיהם, מיד אני חוזר ומרחם עליהם...". זאת ועוד: גם אם הקב"ה יתחיל את התקופה של הָאַרְכה של עקבות משיחא ואתחלתא דגאולה ביסורים של "בחמה שפוכה", אם ישראל יחזרו בתשובה הוא יהפוך אותה לגאולה של "אחישנה". כך אומר התורת כהנים (שם:ו) על הפסוק השני (מא) "...והבאתי אותם בארץ אויביהם, או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם": "לצד התשובה הן הדברים, שמיד הם מכניעים לבן בתשובה, מיד אני חוזר ומרחם עליהן...". וברור הוא.
היסוד העיקרי כאן הוא, שהקב"ה מתחיל את התהליך של קיבוץ גלויות בתקופת הָאַרְכה של עקבות משיח גם כאשר ישראל אינם חוזרים בתשובה, ואינו נותן להם להתבולל ולהיות ככל הגוים, אלא על כרחם הוא הופך את הגלות לפלצות ולזוועה, לבית עלמין, שישראל יברחו משם ויחזרו לא"י. וכל זה לטובת ישראל, כי על אף היגון והיסורים והחללים שיפלו, הגאולה מתחילה בזה לעם ישראל בתור עם. כך אמרו חז"ל לגבי הגלות (ספרי, עקב מג): "'והאדמה לא תתן את יבולה' (דברים יא:יז)... או ילך לחו"ל ויהיה שרוי בטובה, ת"ל (שם כח:כג): 'והיו שמיך אשר על ראשך נחושת והארץ אשר תחתיך ברזל'... אחר כל היסורים שאני מביא עליך, אני מגלה אתכם, קשה היא [[שפח]] גלות שהיא שקולה כנגד הכל". כל חיסול הגולה הוא לטובת ישראל, שלא יתבוללו בגוים.
בהמשך לדברים שהבאנו לעיל, אומר הנביא יחזקאל (כ:לד-לח,מ,מד): "והוצאתי אתכם מן העמים וקִבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בם, ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה; והבאתי אתכם אל מדבר העמים ונשפטתי אִתכם שם פנים אל פנים; כאשר נשפטתי את אבותיכם במדבר ארץ מצרים כן אִשָפֵט אִתכם, נאֻם ה' אלקים; והעברתי אתכם תחת השבט, והבאתי אתכם במסורת הברית; וברותי מכם המורדים והפושעים בי, מארץ מגוריהם אוציא אותם ואל אדמת ישראל לא יבוא, וידעתם כי אני ה'... כי בהר קדשי, בהר מרום ישראל נאום ה' אלקים, שם יעבדוני כל בית ישראל כֻלֹה בארץ, שם ארצֵם... וידעתם כי אני ה' בעשותי אִתכם למען שמי, לא כדרכיכם הרעים וכעלילותיכם הנשחתות בית ישראל, נאֻם ה' אלקים".
בדומה אומר הנביא הושע (א:ט): "ויאמר [הקב"ה]: קְרא שמו לא עמי, כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם". והוא ממשיך (ב:ד,ז,טו-יז): "ריבו באמכם ריבו, כי היא לא אשתי ואנכי לא אישה... כי זנתה אמם, הֹבישה הורתם כי אמרה אלכה אחרי מְאהבַי... ואותי שכחה, נאֻם ה'; לכן הנה אנכי מְפַתיהָ והֹלכתיהָ המדבר, ודברתי על לבה; ונתתי לה את כרמיה משם, ואת עמק עכור לפתח תקוה וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים". ופירש הרד"ק (שם:טז): "'והֹלכתיה המדבר' וגו' - זהו שאמר יחזקאל הנביא (יחזקאל כ:לה): 'והבאתי אתכם אל מדבר העמים ונשפטתי אתכם שם פנים אל פנים'". הרי, שדברי הושע ודברי יחזקאל מכוונים לאותו ענין, שהקב"ה מוציא את ישראל מהגלות בעל כרחם. אמרו על כך חז"ל (במדבר רבה ב:טז): "א"ר חנינא: בלא דעת [אנשים חסרי דעת] סבורים, מה שהוא אומר (הושע א:ט) 'ואנכי לא אהיה לכם' שהוא אומר שאינו הווה לכם לא-לוה? לאו. אלא מהו 'ואנכי לא אהיה לכם'? אע"פ שאתם לא עמי, שתבקשו להפריש ממני, אני לא אהיה לכם - אין דעתי משתווית עמכם, אלא בעל כרחכם תהיו עמי, וכן הוא אומר (יחזקאל שם:לב) 'והעולה על רוחכם היו לא תהיה' וגו', אלא מה אני עושה לכם? 'חי אני נאם ה' אלקים, אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם' (שם:לג). הא למדת חיבתן של ישראל לפני המקום".
הרי, שמאחר שהקב"ה מחבב ואוהב את ישראל, כשם שלא יכלה את ישראל באופן גופני וגשמי, כך לא יתן לישראל להתאבד מבחינה רוחנית ע"י התבוללות וטמיעה מרצון. לעולם לא יתן הקב"ה לישראל להתבולל ואף לא להישאר בגלות בנוחות ובשלוה. אם לא יֵצאו ישראל מהגלות מרצונם הטוב, יגרש אותם הקב"ה בחמה שפוכה, ויתחיל את התהליך של קיבוץ גלויות, וגם זאת בתקוה שיחזרו בתשובה. וכן הוא אומר (יחזקאל יא:יז-יח,כ): "וקיבצתי אתכם מן העמים ואספתי אתכם מן הארצות אשר נפֻצותם בהם ונתתי לכם את אדמת ישראל; ובאו שמה והסירו את כל שיקוציה ואת כל תועבותיה ממנה... למען בחקותי ילכו ואת משפטי ישמרו ועשו אותם, והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלקים". וכל התהליך הזה נפתח בתקופת האַרכה של עקבות משיחא ואתחלתא דגאולה.
רבנו סעדיה גאון כתב בענין זה (האמונות והדעות, המאמר השמיני, פרק ה): "וכיון שארך הזמן ולא שבנו, יחזירנו בלי תשובה ויהיה זה בהופעת הגואל, אלא שמסורת הנביאים קבלה שיבואו עלינו צרות ומצוקות שעל ידם נבחר לשוב ונזכה לישועה, והוא מאמר קדמונינו (סנהדרין צז:), 'אם ישראל עושין תשובה נגאלין, ואם לאו, הקב"ה מעמיד להן מלך שקשין גזרותיו מהמן והן עושין תשובה ונגאלין'... ושצרות גדולות יבואו על האומה באותו הזמן, כאמרו (דניאל יב:א) 'והיתה עת צרה אשר לא נהיתה'. וששנאה [[שפט]] תתפתח ביניהם ובין הרבה מן האומות עד שיגרשום אל המדברות הרבים, כאמרו (יחזקאל כ:לה) 'והבאתי אתכם אל מדבר העמים'. ושהם ירעבו ויצמאו ויתענו כמו שאירע לראשונים, כאמרו אחרי כן (שם:לו), 'כאשר נשפטתי את אבותיכם במדבר ארץ מצרים כן אִשָפֵט אִתכם'. ושהם יזוקקו ויצורפו ככסף וכזהב עד שייוודע היאך תוחלתם והיאך אמונתם, כאמרו (שם:לז) 'והעברתי אתכם תחת השבט והבאתי אתכם במסורת הברית'. ושהמאורעות הללו יגרמו לחלושי האמונה לצאת מן הדת, ושיאמרו: זה מה שהיינו מקווים וזה מה שהגיע לנו, אמר בהם אחר כך (שם:לח): 'וברותי מכם המורדים והפושעים בי'. ושהנשארים יתגלה להם אליהו הנביא, כאמרו (מלאכי ג:כג-כד) 'הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו' והשיב לב אבות על בנים'". וכן כתב מצודת דוד על הפסוק "והוצאתי אתכם מן העמים" (יחזקאל כ:לד): "ביד חזקה אכביד ידי עליהם, ואשפוך עליהם חמתי, בתת בלב העמים לגרשם ולהוציאם מארצם".
אמרו חז"ל (תנחומא, בחוקותי ג): "ר' יהודה אומר: אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין... ר"ש אומר: בין עושין תשובה ובין אין עושין תשובה, כיון שהגיע הקץ מיד נגאלין... רבי אלעזר אומר: אם אין עושין תשובה מעצמן, הקב"ה מעמיד עליהם מלך רע שגזרותיו קשות כהמן ומשתעבד בהן, ומתוך כך עושין תשובה, שנאמר (ישעיהו נט:יט): 'כי יבוא כנהר צר רוח ה' נוססה בו', באותה שעה 'ובא לציון גואל' (שם:כ)". וכן נאמר בגמרא שהבאנו לעיל (סנהדרין צז:): "ר' אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה נגאלין, ואם לאו אין נגאלין. א"ל רבי יהושע: אם אין עושין תשובה אין נגאלין? אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב... ושתק רבי אליעזר". פירוש: רבי אליעזר הודה לרבי יהושע, שקבע שגם אם לא יעשו תשובה, יביא הקב"ה את הגאולה למען שמו, אך היא תהיה מלוּוה בצרות איומות שרק על ידן יחזרו ישראל בתשובה, רק בסוף הגאולה של "בעתה" (ואף לר"ש בתנחומא, הגאולה תבוא אך ורק ביסורים נוראים, אלא שלפי ר"ש יתכן שגם אלה לא יעזרו בסוף, ואדרבה, כמו שכתב רס"ג שהבאנו לעיל, יתכן שרבים יכפרו בה' ותחלש אמונתם, ומ"מ תבוא הגאולה ויישארו רק שרידים של צדיקים ומאמינים).
המצוקות הללו, והיגון הזה, יכללו את חיסול הגלות, כמו שהבאנו למעלה. על הפסוק (ויקרא כו:מא): "והבאתי אֹתם בארץ אֹיביהם", כתב המלבי"ם: "שלא יבלעו, [כלומר, שלא יתבוללו] בין הגוים...". יוצא, שוב, שהקב"ה מערב את התחלת הגאולה של קיבוץ גלויות, עם יסורים ונוראות בתקופת האַרכה, בתקוה שיחזרו ישראל בתשובה לפני חבלי המשיח הנוראים של מלחמת גוג ומגוג ועליית הגוים על ארץ ישראל. לכן, הרבה לפני הגאולה הסופית וביאת המשיח, כבר יֵשב חלק גדול מישראל בארצו, תחת מלכות שלו, כדברי הנביא (יחזקאל לח:ח) שהבאנו לעיל: "מימים רבים תִפָקֵד באחרית השנים, תבוא אל ארץ משוֹבבת מחרב, מקֻבצת מעמים רבים על הרי ישראל אשר היו לחרבה תמיד והיא מעמים הוּצָאָה וישבו לבטח כולם". הרי, שלפני שיעלה גוג על א"י, יחזרו אליה הרבה מישראל. וכן אמרו חז"ל (ברכות מט.): "'בונה ירושלים ה', נדחי ישראל יכנס' (תהלים קמז:ב) - אימתי 'בונה ירושלים ה''? בזמן ש'נדחי ישראל יכנס'". עוד אמרו (תנחומא, נח יא): "אמר ר' שמואל בר נחמני: מסורת אגדה היא, שאין ירושלים נבנית עד שיתכנסו הגלויות".
ככל שתתקדם תקופה זו, כשישראל והעולם יגיעו לתקופת המשיח והגאולה עצמה, תתחיל התמוטטות העולם והגוים, כחלק מעונש הקב"ה לגוים על גאוותם ועל רשעותם ועל הצקתם לישראל, וכעונש לאותם מישראל שיסרבו לצאת מהגלות. הגוים יקומו ויתקוממו זה נגד זה ויחריבו ארצות ועמים, וכל זה יעשה ה' כדי להביא פחד ויראה לתוך לבם של ישראל, כדי שיחזרו בתשובה ויחזרו לא"י. כך אמרו חז"ל (בראשית רבה מב:ד): "אם ראית מלכויות מתגרות אלו באלו, צפה לרגלו של משיח. תדע שכן, שהרי בימי אברהם, ע"י שנתגרו המלכויות אלו באלו, באה הגאולה לאברהם". עוד אמרו (פסיקתא רבתי, קומי אורי, לו): "אמר רבי יצחק, שנה שמלך המשיח נגלה בו כל מלכי האומות העולם מתגרים זה בזה. מלך פרס מתגרה במלך ערביא, והולך מלך ערביא לאדום ליטול עצה מהם, וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם כולו. וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם ויאחוז אותם צירים כצירי יולדה. וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומרים: להיכן נלך ולהיכן נבוא? ואומר להם: בנַי, אל תתייראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם. מפני מה אתם מתייראים? אל תיראו, הגיע זמן גאולתכם. ולא כגאולה ראשונה כך גאולה אחרונה, כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושיעבוד מלכיות אחריה, אבל גאולה אחרונה אין לכם צער ושיעבוד מלכיות אחריה". וכל זה אמור בגאולה של "אחישנה", אם יזכו ישראל להינצל מחבלי משיח וממלחמת גוג, אך אם לא יזכו - גם הם יכוו באש ובשריפת העולם המתמוטט. ועל התמוטטות העולם הזה, והמלחמות והחורבן, אומר דוד המלך ע"ה (תהלים מו:ב-ג,ז,יא-יב): "אלקים לנו מחסה ועוז, עזרה בצרות נמצא מאד; על כן לא נירא בהמיר ארץ ובמוט הרים בלב ימים... המו גוים, מטו ממלכות, נתן בקולו תמוג ארץ... הרפו ודעו כי אנכי אלקים, ארום בגוים ארום בארץ; ה' צב-אות עמנו, משגב לנו אלקי יעקב, סלה".
