לעניות דעתי זו טעות של צה"ל!
בשירות הצבאי פגשתי יותר מערבי אחד(שוב לא דרוזים), ולכולם אותה סיבה: קבע!
כלומר הם מעוניינים ב"עבודה" הצבאית כולל ההטבות שיש לחיילים ועוד קטע שלא כולם יודעים:
ערבים מוסלמים מקבלים בחצי שנה האחרונה של שירותם משכורת קבע, יהודים ודרוזים לא זכאים לזה, רק ערבים!
עכשיו יש לנו בעיה, יש לנו חיילים שבמקרה הטוב הם צבא בשביל האינטרס הכספי(בא נצא מנקודת הנחה שלא כולם עויינים) מה יקרה כשמישהו ישלם יותר?
נכון שגם יהודים בוגדים, אבל אתה חייב ליצור אינטרס משותף כלשהו.
במקרה הפחות טוב מדובר בחיילים עם משבר זהות, לרוב ערביי ישראל יש קרובי משפחה מעבר לקו הירוק ואפילו מעבר לגבול. אני מדבר לפעמים על קרבה ראשונה
כגון אחים, הורים וכדו'. מה יקרה כשחייל כזה יצטרך להלחם בכפר שקרוביו חיים בו? מה יקרה אם סתם באמצע הקרב ירגיש פתאום נאמונות(טבעית אגב) לאחיו?
אפילו אם הוא לא לוחם אלא "רק" "נהג-קו", החלטה של שניה שלו יכולה לסיים קרב רע מאד. מה יעשה ערבי זה במידה ותתלקח מלחמת אזרחים יהודית-ערבית
במדינת ישראל? עם מי ילך? עם אחיו או אוייביו? אני חושב שהתשובה ברורה כשמש.
במקרה גרוע יותר אנחנו כבר מדברים על אוייב, על ערבי שנמצא בצבא ומעביר מידע. אנשים חיים באשליה שחייל פשוט כמו נהג או מכונאי לא נגיש למידע קריטי.
תשאלו כל חבר לוחם שיש לכם, כמה פעמים הוא יצא למעצר עם מודיעין ש"הוא" בבית וחזר בידיעה שהוא ברח מבעוד מועד? האם את כל המקרים ניתן ליחס ליד המקרה? האם לא ניתן לחשוד שהכמות הגדולה של נהגי הקו(נהגי סיורים) הערבים-מוסלמים בצה"ל לא מהווה דליפה לפחות אצל חלק מהם?
הרי הם שם, מפטפטים עם חיילי הסיורים(מה תעשה 8 שעות? לא תדבר עם הנהג גם אם הוא ערבי?) אותם חיילים שמודעים ללו"ז מבצעים ומספרים להם ה כ ל !
("הוא חייל בדיוק כמוני למה לא?"," הוא כבר 18 שנה בצבא ניתן לסמוך עליו" וכדו')
עכשיו מעבר משגרה לחירום(מעמ"ל) צה"ל יוצא למלחמה כמה מידע זורם מהגדוד הערבי(שמכונה הגדס"ר הבדואי למרות שהוא לא גדס"ר ולא רק לבדואים...) החוצה?
אם גדוד "חרב"(הגדוד הדרוזי) הצליח במלחמת לבנון השניה ליצור קשר עם דרוזים לבנונים כדי לקבל מים, מי ערב לנו שהגדוד הערבי לא יוצר קשר תוך כדי לחימה עם
"קרובי משפחה"?
לסיום בשעת מבחן אין לסמוך על בני האוייב, קשר דם חזק יותר ממשכורת קבע.