ד"ר וייס טוען שהרצל לא היה אנטישמי כפי שרובנו חושבים היום

[הבוס הגדול]

ד"ר וייס טוען בספרו שהטענה שהרצל היה אנטישמי,היא מן ברית קדושה שבין הציונות החילונית שדגלה בקומוניזם לבין העדה החרדית שהעדיפו להישאר כיהודים גלותיים (בסגנון של נטורי קרתא היום).
לדעתי יש משהו בדבריו,רק מה שלא מסתדר לי הוא זה שהוא לא עשה ברית לבנו,ולכן הגעתי למסקנה אישית שהדמות של הרצל הרבה יותר מורכבת ממה שכל אחד מאיתנו מכיר אותו בין עם זה בצד האנטישמי שלו ובין עם זה בצד הציוני שלו.

[zelhar]

הוא כנראה צודק בכך שהרצל הכיר את היהדות וחיבב אותה בצורה נוסטלגית ואף ידע להשתמש בה כדי למשוך לתנועה שלו את יהודי מזרח אירופה. זה לא משנה את העובדה שהרצל תמך בהתבוללות וכוונתו הייתה לעקור את הדת היהודית ולהפוך את היהודים לקבוצה אתנית חסרת זהות דתית.

[Rafoe]

השאלה איך נגדיר את האנטישמיות של הרצל?

האם יהודון שדגל בהתבוללות ובהתנצרות המונית הוא אנטישמי?
או שאולי הוא פשוט סבל משנאה עצמית?

זה לא משנה איך נגדיר זאת.
הבן אדם לא רצה להישאר יהודי, ואף ביטא זאת על עצמו (וניסה למשוך רבים לתהום השאול אליה נפל).

[האלקשי]

בין עם זה בצד האנטישמי שלו ובין עם זה בצד הציוני שלו

אתה חוזר על עצמך. 

וברצינות: תיאוריות קונספירציה על אהבת היהדות של האנטישמי המומר הרצל צצות מדי פעם ומופצות בעיקר בידי כמרי הציונות,
הלא הם רבני הציונות הדתית (וכן הוא במקרה הנ"ל - מדובר בערוץ תעמולה של הזרם הנאו-נוצרי הלזה).

התיאוריות הללו כל כך מופרכות נוכח העובדות ההיסטוריות, עד שזה מביש לתת להן יחס כלשהו.
התשובה הכי טובה היא ללעוג להן.

[אביר הקרנפים]

הרצל אהב את היהדות בצורה נוסטלגית. כמו שפציפיסט אוהב את החרב התלויה לקישוט על הקיר. לקישוט ולא לשימוש.

[Rafoe]

הרצל אהב את היהדות בצורה נוסטלגית. כמו שפציפיסט אוהב את החרב התלויה לקישוט על הקיר. לקישוט ולא לשימוש.

גם אם הייתי מתאמץ לא הייתי מצליח לנסח את זה בצורה ציורית שכזו. 

[JewishGirl]

גם היום אפשר לראות סוג של הרצלים - יהודים מתיוונים שלא יודעים איך לקרוא לעצמם, יהודים או אתאיסטים.
מבחינתי הרצל היה מיסיונר.