הקו האדום אמור להיות בתמיכה באויב.
יכול אדם לחשוב לתומו שאולי יהיה שלום עם האורקים. יכול אדם להפגין למען הידברות ופתרון לסכסוך.
איפה ההבדל בין המתון לקיצוני?
כשמתבצעות פעולות בלתי חוקיות על מנת לצדד בצד של האורקים. פה זה כבר לא נסיון להביא להידברות בדרך דמוקרטית ועל פי מנדט מהעם. זה נסיון לדפוק את העם כי הם לא הצליחו להביא להידברות בצורה החוקית.
מגעים עם מחבלים, מימון פעולות, חתירה תחת אושיות המדינה וכינוי של לוחמים ויהודים כמו פושעי מלחמה או כובשים.
התבטאויות כמו שצריך לירות ביהודים לעומת הוקרת אורקים.
תמיכה באורקים פורעי חוק.
והנה דוגמאות.
יוסי ביילין הוביל את יוזמת ז'נבה. קם לו איזה חמור ממפלגה מיניאטורית, ללא מנדט מהעם ללא סמכות מאיש, על דעת עצמו נפגש עם מחבלים בשעת מלחמה וקובע קביעות שאין לו סמכות והצעות שאין לו סמכות להציע, על מנת להכריח את ממשלת ישראל ללכת לפי הקו שלו, למרות שהעם לא בחר בו.
הרי זו בגידה.
פעילי שמאל נפגשים עם מחבלים ומבריחים אותם לשטחי ישראל, תומכים בהם כספית, תקשורתית ופוליטית.
הרי זו בגידה.
כשקורה משהו לאורקים מאפריקה שנמצאים בארץ בניגוד לחוק ומבצעים אינספור פשעים מהחמורים ביותר, מי שמנסה להציג אותם כשומרי החוק ובכך להכריח את הממשלה להתייחס אליהם כחוקיים, בוגד.
אם מענישים על בגידה והסתה, בנחישות ובעקביות, ללא העלמת עין. לאט לאט תראה איך השמאל עובר ללוס אנג'לס ומנהל משם את ההסתה שלו. ככה אפשר לנקות את התקשורת ואת הפוליטיקה וגם את רחובות הערים.
הכל עניין של אכיפה.
החוק לגירוש פולשים, קיים.
עונש מוות לבוגדים במדינה וכאלה שחותרים למסור שטחי מולדת, קיים.
עונש למסיתים לרצח, לפגיעה במוסדות הבטחוניים וביהודים, קיים.
חוק המאפשר לאדם להגן על עצמו ועל רכושו ומשפחתו, קיים.
הנה כי כן, ברגע שתבוצע אכיפה אפילו לחוקים הקיימים, אפילו ללא חקיקה של חוקים חדשים וטובים יותר, תוכל לנקות את הארץ מרוב האורקים והבוגדים.
