"היה לך פעם תליון?", שאל החוקר רס"ר אחמד שיבלי את עלא חוג'יראת. "לא, בחיים לא היה לי תליון". החוקר: "אני מציג לך תליון שהוצאתי ממעטפה מסומנת. אתה מזהה את התליון?". חוג'יראת: "בכיתה י"ב הייתי בתל-אביב, לפני שנה או יותר, הצטלמתי וגם עשו לי תמונה במקום (על התליון - א.ל) ושילמתי עשרה שקלים עבורו". החוקר: "היכן נמצא התליון כרגע?". חוג'יראת: "זה נמצא אצלכם כי איבדתי אותו, ואני לא זוכר היכן איבדתי אותו או מתי איבדתי אותו".
התליון הזה, שנפל בזירת האונס בחורשה ליד קריית-אתא, הפליל את עלא חוג'יראת. הדיוקן שחרוט עליו שימש את המשטרה להכנת הקלסתרון. בגיל 19 וחצי נאשם חוג'יראת באונס קבוצתי. לפני שלושה שבועות, במשרדי היחידה המרכזית של המחוז הצפוני, הוציא ממנו החוקר שיבלי את ההודאה.
יממה אחת קודם לכן הותרה לפרסום פרשת "כביש אדום" - חבורת צעירים בדואים מהכפר ביר אל-מכסור נחשדים בשורת מקרי אונס וחטיפה של טרמפיסטיות בצפון. הצעירה שבהן בת ,16 המבוגרת בת .25 קדמה לכך חקירה ממושכת, שבמהלכה נלקחו דגימות די-אן-אי מ-170 גברים.
ניצב-משנה מנחם חבר, מפקד היחידה המרכזית במחוז הצפוני, מסר כי בדיקות אלה קשרו חלק מהנאשמים לעבירות שיוחסו להם. באחד המקרים נמצאה התאמה בין הדי-אן-אי של אחד הנאשמים לשערה שנמצאה בתחתוניה של המתלוננת. הפרוטוקולים של החקירה המשטרתית, שהגיעו לידי מוסף שבת, מביאים את גרסתם של הנאשמים באונס כפי שהוצגה באוזני החוקרים.
התליון שהפליל
כתבי האישום שהוגשו נגד עלא מייחסים לו שני מקרי חטיפה ותקיפה מינית קשה של טרמפיסטיות. המקרה האחד היה בליל הסילבסטר של שנת ,2006 כאשר הוא ושני חבריו ביצעו, על פי כתב האישום, מעשי סדום בנערה בת 16 שעצרה טרמפ בקריית-ביאליק. שלושה ימים קודם, כך נטען בכתב האישום, הוא אנס יחד עם חברו סלאם חוג'יראת, בן ,20 חיילת בת 19 וחצי מהקריות, שהמתינה אחרי חצות למונית בתחנת אוטובוס בקריית-אתא.
בזירת האונס הזו מצאה שוטרת את התליון שעליו דיוקנו של עלא. ד', החיילת שנאנסה, זומנה לתחנה, והתליון הוצג בפניה. אחרי מבט מהיר היא אמרה לחוקרים: "אני מסתכלת על התליון ורוצה לומר שאמנם לא
באופן ודאי, אבל הבחור שמצטייר על התליון דומה לבחור שישב ליד הנהג. בשפתיים העבות אותה צורה, האף וקצת בעיניים, אבל הבחור בתליון נראה לי ילד, אולי זה אח (שלו) או משהו כזה".
מיד אחרי שנחשפה הפרשה נקראה ד' שוב אל המשטרה ושוב נשאלה בעניין התליון. הפעם היא אמרה: "לא עשיתי דבר שיכול לפגוע בהם כי חששתי שיפגעו בי עם הסכין כמו שאיימו. עשיתי כל מה שאמרו לי בלי התנגדות פיזית וגם לא מילולית, מה שהצלחתי לעשות זה לשים לב לתנועות שלהם, למבטים שלהם, ולצפות את האפשרות שיפגעו בי. מה שעניין אותי זה להישאר בחיים, כך שלא נראה לי שבגלל התנגדות שלי התליון נתלש, כי לא עשיתי תנועות של דחיפות או משיכות".
"סלאם אמר לה שהוא חרמן"
את אירועי אותו לילה תיאר עלא בפני החוקר, צהל שמו, רב-סמל מתקדם מהיחידה המרכזית של המחוז הצפוני. "אני וסלאם נסענו בסובארו שלי להסתובב באזור הקריות", סיפר. "זה היה אחרי חצות. בדרך ראינו מישהי עומדת בתחנה. אני לא זוכר בדיוק איפה. היא רצתה טרמפ, אני לא זוכר לאן. היא עלתה לאוטו וישבה מאחור, וסלאם דיבר איתה בעברית. הוא אמר לה שהוא חרמן... היא אמרה לא רוצה, אין לי זמן, אני צריכה להגיע לעבודה. היא לא צעקה ולא בכתה.
"סלאם שם יד על המנעול של הדלת ולא נתן לה לרדת. היא פחדה מסלאם ולא ניסתה לפתוח את הדלת. סלאם אמר לה תורידי את המכנסיים והיא הורידה לבד. היא שכבה במושב האחורי... היא לא אמרה דבר, לא צעקה, לא בכתה ולא התנגדה. סתם שכבה בלי לזוז... היא פחדה ולא ידעה מה לעשות".
החוקר: "טענת שסלאם שכנע אותך להשתתף באונס?"
חוג'יראת: "סלאם היה חרמן. היא לא רצתה ולכן הוא אנס אותה וגם אני ור' (אדם נוסף ששמו לא הותר לפרסום – א.ל) אנסנו אותה. בהתחלה לא רציתי וצעקתי עליו שיעזוב אותה וישחרר אותה, והוא לא רצה".
החוקר: "ניסית להתנגד לו בכוח? ניסת לשחרר את הבחורה?"
חוג'יראת: "אני התקרבתי אליו ואמרתי לו שישחרר אותה וכמעט הרבצתי לו, אבל הוא אמר לי תשתוק, ובסוף לא עשיתי כלום. לא ניסיתי לשחרר את הבחורה ממנו אפילו שרציתי".
החוקר: "בסוף השתתפת באונס ולקחת אותה בניגוד לרצונה. איך זה מסתדר?"
חוג'יראת: "הייתי בלחץ. אבל כשהם אנסו אותה אני ראיתי שהם נהנים אז גם אני רציתי".
החוקר: "על אף שהיא התנגדה ובכתה וצעקה לעזרה?"
חוג'יראת: "נכון".
החוקר: "האם יש לך מה להוסיף?"
חוג'יראת: "אני מצטער מאוד ומתחרט על מעשים אלה, וזה לא היה במחשבות שלי. אני אדם נורמטיבי ורוצה להמשיך בחיים כמו כל אחד אחר. התוכניות שלי היו להתגייס בעתיד לצבא וללמוד בטכניון. אני גם מבקש בכל זאת מהשופט שיעזור לי, וזה נכון שאני עשיתי טעות אך אני לא רוצה להרוס את החיים שלי וכרגע הכל תלוי בידי השופט".
"זה בסדר שבכית"
סלאם חוג'יראת, בן ,20 נאשם בשלושה מקרי חטיפה, אונס ומעשי סדום. האחד מהם של צעירה בת 25 מטירת-כרמל, שאותה אנס על פי כתב האישום עם חברו ביער ליד הכפר ביר אל-מכסור, והשניים האחרים הם של החיילת ושל הנערה בת ה-,16 שאותה הסיע עם חבריו בטרמפ מקריית-ביאליק לחורשה חשוכה בגליל התחתון. ביום שבו נחשפה הפרשה בכלי התקשורת הוא ישב מול החוקר אפי משולם, רב-סמל ראשון מהיחידה המרכזית של המחוז הצפוני.
החוקר משולם: "זה בסדר שבכית קצת, גם לי זה קורה לפעמים. תאמין לי, כואב לי שאני רואה אותך"
סלאם: "תאמין לי, אני בן-אדם שלא משקר עליך... אני בן-אדם שאבא שלי שונא אותי. למה שאני גבר, בן-אדם לא יכול להרים את האף שלו עליי. זהו אני יודע ש(המעשה) עקר לי את החיים עכשיו. לא משנה, 20־30 שנה... לא אכפת לי בפנים (בכלא) אוכל, שותה, לא משנה. לא צריך את החיים בחוץ, אבל יש פה לב של אמא שלי, זה מה שכואב לי".
חוקר: "מה הרגשת אחרי האונס הראשון?"
סלאם: "הרגשתי שאני קודם כל זבל, אין לי אחריות לעצמי... כל הדברים הרעים בתוכי. הרגשתי את זה, ואני יוכיח לאנשים שאני בן אדם טוב. אף בן אדם לא יגיד לי אתה רע".
משולם: "אתה רוצה לבקש מהן סליחה?"
סלאם: "לנשק להן את הרגליים אני רוצה. כל הכסף ששמתי בצד אני נותן להן. מה הן רוצות, מה, שאני אעמוד מתחת הרגליים שלהן? אני אעמוד. לא בגלל שפגעתי בהן, (בגלל) שפגעתי בכבוד שלי".
חמישה ימים אחרי שהתפוצצה הפרשה נעצר מוחמד גדיר, בן ,19 מביר אל-מכסור. גדיר נאשם כי יחד עם סלאם חטפו ואנסו צעירה בת 25 מטירת-כרמל, שעצרה טרמפים מתחנת האוטובוס בביר אל-מכסור לכיוון טמרה. יממה אחרי מעצרו יצא גדיר עם חוקרי הימ"ר אל התחנה שליד ביתו והחל לשחזר את האונס.
עורכת הדין תמי אולמן, הסנגורית של גדיר, שכבר ייצגה נאשמים רבים בפרשות אונס קשות, אומרת כי יש להמתין למשפט ולא לחרוץ את דינם של הנאשמים עוד בטרם אמר בית המשפט את דברו. "מדובר בתיק מורכב מאוד עם הרבה עדים ועדויות וצריך לתת לבית המשפט להחליט ולא לבוא ולקבוע מראש", אמרה. "נכון שמדובר בתיק ובפרשה קשים, אבל תנו לנאשמים צ'אנס לדבר בפני השופטים".
נושא: כנופיית האנסים הערבים מהצפון תיארו את מעשיהם הקשים (נקרא 7793 פעמים)