שבת בבית החפץ חיים
הרב א. בן דוד / כתב 'אחינו'
חיים, תלמיד בן ארבע עשרה, למד
בישיבה קטנה ברוסיה, והיה בדרכו הביתה. הרכבת היתה אמורה להגיע לתחנה ביום חמישי
אחר הצהרים ובה היה עליו לנסוע לביתו, בעירה קטנה בפולין. חיים ידע שגם אם תגיע
הרכבת בזמן הוא יגיע לביתו רק כמה שעות לפני שבת.
הרכבת הופיעה בתחנה רק ביום חמישי
בערב, וכשעלה חיים לרכבת כבר החשיך היום. ביום שישי בבוקר הוא נוכח שלא יתכן שיגיע
לעיירתו ולביתו לפני כניסת השבת, הוא יאלץ כנראה לשבות במקום אחר.
חיים, שאל את המבקר באלו תחנות תעצור
הרכבת, והחליט שאם יזהה את אחד משמות הערים כמקום יהודי הוא ירד מהרכבה, בתקווה
שמישהו יזמין אותו לשבת. למרבה שמחתו אמר לו המבקר, שאחת התחנות היא בעיר הקרובה
לראדין.
חיים התרגש, כיון שדודו הזקן – החפץ
חיים בעצמו – גר בראדין. סבו של חיים היה אחיו של החפץ חיים. שמח חיים על כך שיוכל
לשבות בשבת בביתו של החפץ חיים.
כשנעצרה הרכבת, לקח חיים את מיטלטליו
וירד. שאל אנשים על הכיוון לראדין, ועשה את דרכו במהירות הגדולה ביותר לביתו של
החפץ חיים. כשהגיע לביתו, התקבל בשמחה ע"י הרבנית. היא הסבירה שבעלה יצא כבר לבית
הכנסת, כי מנהגו ללמוד עם האנשים שמתאספים שם לפני תחילת התפילה, והציעה לחיים לנוח
קמעה לפני שיצא לבית הכנסת.
מכיון שלא ישן בלילה האחרון מפאת
טלטולי הרכבת, נרדם הנער העיף מיד.
כשהתעורר, הבחין בחפץ חיים שישב כבר
ע"י שולחן השבת כשהוא לומד בספר, החפץ חיים קבלו בחמימות, אמר לו ליטול את ידיו
להתפלל קבלת שבת וערבית, ולאחר מכן הם אכלו את סעודת השבת.
כשסיים חיים את התפילה קרא החפץ חיים
לאשתו כדי שתצטרף אליהם, הרב קידש, ושלושתם – הרב הזקן, אשתו והנער בן הארבע עשרה –
ישבו לאכול את סעודת השבת יחד.
לאחר הסעודה התנצל החפץ חיים ופנה
לחדרו לישון.
חיים שכב גם הוא לישון, הוא ניסה
להרדם שוב אך ללא הצלחה. הוא קם והלך למטבח, על המדף הבחין בשעון המורה על השעה
ארבע! כיצד יתכן שהשעה כעת ארבע לפנות בוקר?
כשהתעורר חיים בבוקר נגש לרבנית אשת
החפץ חיים "שבת שלום" האם השעון הזה פועל כראוי? שאל כשהוא מורה על השעון המונח על
המדף. באיזו שעה סיימנו את הסעודה? "כן" היא ענתה, "זה היה מאוחר מאד
כשסיימנו".
"אבל הסעודה לא ארכה זמן רב כל כך"!
מחה חיים הנבוך, "באיזו שעה התחלנו לאכול? האם ישנתי כל כך הרבה זמן מאז שהגעתי
לכאן"?
אספר לך מה קרה, אמרה הרבנית, כשחזר
הרב מבית הכנסת ישנת שינה עמוקה מאד, רציתי להעיר אותך אבל בעלי לא הרשה. הוא אמר
שאתה עייף מהמסע הארוך, ואמר שיחכה לך ויקדש כשתתעורר.
כשעבר זמן רב, לא רצה הרב שאמתין
וביקש מבננו אהרן וממני לקדש ולאכול את הסעודה, בעלי ישב ולמד וחיכה שאתה תתעורר,
ומשהתעוררת - התחיל בסעודה כלא היה דבר, למרות שהשעה היתה מאוחרת כ"כ.
גדלות נפשם של צדיקים!
