שמתיימרים להיות נאורים ומשכילים, אותם אלו שגדלו עם כפית של זהב בפה אי שם בטירה או גורד שחקים במדינת ת"א, אותם נערים בזויים שמעולם לא ידעו מה זה לצאת לעבוד וכל מה שמעניין אותם זה "להעביר את הזמן". צאצאי הערב רב האדומים האלו הם הנוער התל אביבי במיטבו, אותו נוער שצחק בהצגה ביום השואה, ואותו נוער שאין לו מושג בכלל מה מסמל הסמרטוט האדום אבל הוא מאמץ אותו כדרך חיים רק כי זה מה שנוגד את היהדות והקשר לעם ישראל.
אלו ילדים שבשנות ה20 המוקדמות לחייהם, אחוז גבוה מהם מאבד את עצמם בהודו או אי שם באיזה חור נידח, או שהם בונים קריירה מצליחה ובינלאומית בתור "כותב" "צייר" "אמן" בקיצור, מלח הארץ.
היום הם לא מפחדים לדבר ולצאת לרחובות, הכסף של אבא + התמיכה של מרצ נותנים להם רוח גבית והרגשה של "לוחמים".
אבל הייתי שמח מאוד לראות את הפלצנים האלה מחזיקים מעמד רבע שעה ביצהר או אפילו באיזור הקריות.