השאלה שאלת נוגעת להרבה יסודות אמונה. לכן אסביר כמה נקודות. אם מישהו מגלה טעות אצלי, בבקשה שיתקן.
נקודה 1.
הרמב"ם כותב שראשית האמונה והמדע הוא לידע שיש מצוי ראשון שהוא ממציא כל הנמצאים. במילים פשוטות יותר, מתחילה הייתה היישות הגדולה שאנחנו קוראים לה ה', הייתה לבדה. ולא היה זמן ולא היה מרחב.
שכן הזמן והמרחב הם צורך החומר הגשמי. שהחומר הגשמי מתחיל מנקודה א' ונגמר בנקודה ב'. והמרחב ביניהם הוא למשל שני מטר. ולחומר גם יש זמן. שהחומר נוצר בתאריך מסויים והחומר מתבלה במשך פרק זמן מסויים.
לא כן הרוח שהקיום שלה איננו מוגבל בזמן, שכן הבלאי איננו חל עליה.
נקודה 2.
אותה ישות גדולה, הקל, הוא טוב מיסודו. וכל מה שנחנו קוראים ומכנים ומדמים כ"טוב" זה מושג דהוי לגמרי, כמו שאדם יקרא לפירור "לחם". והפירור הוא באמת לחם. כי מן הלחם הוא בא.
על אחת כמה וכמה בורא העולם שיצר את המושג טוב, שחילק אותו בכל העולם והשפיע אותו על כל הברואים, שהוא טוב מיסודו והטוב שלו אינסופי.
אנחנו כבני אדם יודעים שמישהו טוב, עושה טובות לאחרים. הוא אוהב לעזור ולגמול חסדים.
הקל הטוב חפץ להיטיב. אך כשהיה הקל לבד בתוך האין, לא היה לו למי להטיב.
נקודה 3.
ברא הקב"ה תורה שהיא כעין תכנית אדריכלית. לפיה ברא הקב"ה את העולם. והעולם מלא ברואים שה' משפיע עליהם מטובו בכל רגע ורגע. כך באופן בסיסי מגשים ה' את רצונו להיטיב.
נקודה 4.
למה באופן בסיסי? כי זה לא הכל, ולא מתחיל ונגמר בזה.
אם ניגש אליך אדם ברחוב, אדם שאינך מכיר, יגדל אותך, יאכיל אותך, ילביש אותך, יתן לך כל טוב... ולא רק שאין בידך לתת לו מאום, גם אילו היה בידך, הוא לא צריך ממך מאום. הלא תתבייש לקחת מידו את הלחם שאתה אוכל בחסד ? איך מרגישים אנשים שהולכים לבית התמחוי ?
לכן ברא ה' את המושגים של שכר ועונש. ה' מציב מטרה מסויימת שהאדם צריך לעמוד בה. אם האדם יעמוד בה, הרי שהוא גורם נחת רוח ליוצרו ויוצרו כביכול משלם לו שכר על נחת הרוח שגרם לו.
לאחר שהאדם השתכר כביכול בדין את שכרו, יושב האדם בגן עדן ונהנה מפרי עמלו.
נקודה 5.
אילו ברא ה' את האדם מתוכנת למלא את תפקידו ומטרתו, לא היה האדם ראוי להשתכר כדי עמלו, שהרי לא עמל. לפיכך ברא ה' יצר הרע שתפקידו להקשות על האדם להגשים את יעודו ולהשיג את מטרתו. לאחר כל הקשיים, אם האדם מצליח להשיג את מטרתו, הוא ראוי להשתכר את כל הטוב הצפון לצדיקים.
נקודה 6.
בהגיע יום הדין, אם זה בראש השנה, אם זה בשעה שמתקבלת החלטה על האדם, אם זה בתום חייו של האדם כשעולה לבית דין של מעלה, עולה השטן-היצר הרע ומעיד על האדם כל עבירה ועבירה שהצליח להעביר אותו. כמו כן אחראי אותו השטן לבקש ולשדל להעניש את האדם על עבירותיו ולהעניש אותו משנגזר עליו העונש.
נקודה 7.
יש בעולם נשמות מרכזיות יותר שבשבילם נוצרו ישויות וצורות אחרות, כאביזרי עזר שביניהם ועל ידיהם יתקדם האדם לכיוון מטרתו. לא כל נשמה תשרוד עד אין סוף כי לא לכולם יש תפקיד במהות.
מקובלנו שהעיקר אלה נשמות בני ישראל. מקובלנו גם שאפילו רשעי ישראל לא עוברים מן העולם בלא לקיים שום מצווה. לפיכך גם להם מגיע שכר, אלא שהם צריכים להיענש לפני כן ולכבס את נשמתם המוכתמת בעברות לפני שיכנסו לקבל את שכרם. לאחר שסיימו לקבל את עונשם, נכנסות אותן הנשמות למדור הראוי להן בגן עדן לפי מעשיהן הטובים לקבל את שכרן.
נשמות "בלתי חשובות" מתבטלות/חוזרות לכור מחצבתן.
נקודה 8.
על פי כל האמור לעיל, השטן ממלא תפקיד חשוב בסדר העולמי. לכן ה' לא מבטל אותו. לפי כל האמור לעיל, העונשים של השטן ודברים אחרים, אנם "רע" כי אם חלק ממכלול הטוב הגדול שה' יצר ועל נת להביא את היצירה לכדי שלמות.
במשך אלפי שנים העולם הולך במסלול לקראת תיקונו. לכשיבוא העולם על תיקונו ויאספו כל הניצוצות מבין הקליפות, יבוא משיח צדקנו. אז יבוטל היצר הרע מאחר ותשלם תכליתו של העולם ויתם עמלם של בני האדם.
השכר שיקבלו אז בני האדם, ינתן על החלק שנטלו במאמץ להביא את העולם לשלמות.
כשהעולם שלם, אין צורך ביצר הרע שיחטיא את האנשים, שהרי כבר הגיעו לקבל את שכרם. כמו שאין יצר הרע ליושבים בגן עדן, שהרי סיימו את עמלם.
מאחר והעולם שלם, אם היצר הרע ינסה להחטיא אנשים, הרי שיפגום בשלם. לכן אנחנו יודעים שבאחרית הימים ישחט ה' את השטן ויבטלו מן העולם.
מקווה שהייתי ברור בחפירה שלי...
