אין תלמיד חכם שמאלן. יש תלמידי חכמים מתונים.
הגישה הישיבתית המקובלת בציור החרדי היא שאנחנו עדיין בגלות ומאחר וחיי אדם חשובים יותר מקרקעות, לא מתחרפנים בשביל האדמה.
כמובן שצריך להבהיר להם שזה לא עניין של אדמה אלא של יהודים שנהרגים. אולי הם חושבים שאין מה לעשות בנידון.
בזמן חורבן בית שני הצליח רבן יוחנן בן זכאי לפגש עם המצביא הרומאי שצר על ירושלים, אספסיינוס. אספסיינוס התרשם מחוכמתו של רבן יוחנן בן זכאי והרשה לו לבקש ממנו משאלה אחת, אבל שלא יגיד לו שלא לכבוש את ירושלים. רבן יוחנן בן זכאי ביקש ממנו: תן לי יבנה וחכמיה.
אספסיינוס התיר מעבר דרך טבעת המצור למשך שעה אחת וכל מי שרצה לברוח מירושלים ולא להשתתף במרד נגד הרומאים ברח ליבנה. זה מה שעשו כמעט כל התנאים שהיו אז בירושלים. כמעט כל מי שנשאר בירושלים הושמד או נלקח לעבדות ולזנות. עולם התורה ניצל.
מאז, ברוב הדורות, משתדלים חכמי התורה להוריד את הראש עד שיעברו הגלים ולנסות להציל כמה שיותר מעולם התורה.
בקשר לצניעות וכו'.
קרסול מגולה של אשה זה לא ערווה. כתוב שטפח באשה ערווה, במקום שדרכה לכסות. מקמות המכוסים נחשב מעל המרפק והברך ומפתח צוואר בלתי חושפני.
בעבר כשרוב הקהילה שמרה את המצוות, מי שסר מן הדך נידו אותו והענישו אותו עד ששב לדרך הישר. בדורנו שרוב העם לא שומר תורה ומצוות, אין עניין ללכת בגישה של הורדת ידיים עם הציבור שאינו שומר. הגישה היא יותר לקרב.
בתוך הקהילות החרדיות הגישה עדיין צריכה להיות יותר שמרנית, אבל אדם לא יכול לכפות את עצמו על מישהו שאינו מן הקהילה ובוודאי ובוודאי שלא לירוק על אשה או ילדה.
גם לגברים יש הלכות צניעות. אבל גבר צריך להזהר לכסות את שאר גופו הרבה פחות ממה שאשה אמורה להזהר.
כתוב שהאשה נבראה מן הצלע-מקום מוצנע ומכוסה בדרך כלל. וכל אבר ואבר שהקדוש ברוך הוא צר בה, אמר לה "תהי צנועה".
ורק צריך לזכור שלמרות שיש מצוות תוכחה, אם יודע המוכיח שדבריו אינו נשמעים, שותק. אם יש חשש חילול ה', בוודאי ובוודאי ששותקים.
