אני לא ערבי, אבל ראיתי בפורום אחר את כדלהלן:
אתחיל בכך שאציג את עצמי, ערבי ישראלי כביכול, דתי אינה רלוונטית (למרות הדעה הרווחת ברוב המקרים אין לדת השפעה על השקפות פולטיות או מנת משכל)
נולדתי ומתגורר כעת בחצר האחורית של ת"א (יפו) דור חמישי שנולד על אדמה זו, אביו של סבי נולד בנצרת, סבי מאוחר יותר הקים משפחה ביפו. מצד אימי, סבי לא נולד פה אלא בירדן הוא ומשפחתו עלו לפה כשהוא היה בגיל 14 לכל היותר.
למה זה חשוב ולמי אכפת? כי אני צריך לבסס את העמדה שהיינו פה לפני הקמת ישראל , אני מודע לכך שנטל ההוכחה הוא עליי ואצטרך להציג יותר ממילים, אבל תצטרכו לקבל את זה.
איני מתכוון לדון בסוגייה הפלסטינית שכן אין היא רלוונטית למצבי, הנני ערבי ישראלי כביכול, משלם מיסים (שוב בניגוד לדעה הרווחת) אבי עבד ועדיין עובד כדי לפרנס אותנו.
אני מצד אחד ישראלי שהרי נולדתי בישראל וכך גם אבי, האזרחות היחידה שיש לנו היא ישראלית ומצד שני, אני לא אזרח ישראל, אני אזרח סוג ג' במקרה הטוב, אויב, עלוקה אשר מוצצת את דם ישראל, אונס יהודיות, ומשתין על קברי חכמיכם, שותה את דמי בניכם וזורע הרס בכל מה שסביבי.
רציתי לשאול, מה יכול לשנות את המצב הכאוטי ולא רצוי שבו המדינה שרויה כעט, האם וכיצד יוכלו ערביי ישראל להיחשב כאזרחים לכל דבר?
אני בן 18, לא מתכוון לשרת בצבא או לעשות שירות לאומי ולא רק בגלל שמותר לי, שהרי ישראל היא המדינה היהודית (כן כן גם דמוקרטית לרוב, פחות רלוונטי) ואני, אני ערבי, ההמנון לא מייצג אותי שכן אני רחוק מלהיות בעל נפש יהודייה, חוקי המדינה מעדיפים את האזרחים האחרים, להם יש המנון ומדינה שלמה שמייצגת את סמלי העם היהודי ברוב הדרם, למשפחת סבי אין זכות לחזור לגבולות הארץ בזמן שמשפחות האזרחים האחרים יש את הזכות ואפילו רצוי שיחזרו ( לא שהם מעוניינים, דודיו של אבי שמחים ומרוצים חלקם באוסטרליה וחלק שני בקנדה/ארה"ב) ואני ? אני רק חיי פה ואמור להודות לאלים שנותנים לי להשאר, אפילו ההיסטוריה של קיומי פה מעורפלת.
למרות שנולדתי פה וכך גם אבי, אסור לי לבקש שהמדינה בה אני חי תייצג גם אותי, לעולם לא יהיה לי מקום שאקרא לו מדינתי, ביתי, אם כן שהרי זה יהיה משהו כזה "מדינתי ישראל מדינת העם היהודי וכל השאר " .
ושוב, אין לדיון זה שום קשר לפלסטין, אני רוצה להיות ישראלי אני רוצה לשרת בצבא, אני רוצה שילדי יגדלו במדינה בתור אזרחים לכל דבר במדינה שיהיו גאים בה ואין לי בעיה לחלוק את המרחב עם יהודים ואפילו להקים איתם משפחה (הרי מה באמת מבדיל אותנו, גם אני עברתי ברית מילה)
אבל לא כל עוד אני לא קיים בהגדרתה בשום פנים ואופן לא אם יש לי פחות זכויות יהיו אשר יהיו(למעט החלק של לחלוק את המרחב, לזה אין תנאים)
אני אפילו לא מדבר על ההיבט הסוציאלי של מחסור בעבודות של יוצאי אוניברסיטאות, השם שיש לערביי ישראל.
אז אני שואל, מצב זה ישתנה? ניתן לעשות משהו ? האם בכלל אכפת לכם, האם לעד נדונו ערביי ישראלי לחיי הזרה, כי אני מבטיח, כלום לא יוציא אותנו מפה.
כמה אני מייצג? לא מספיק מעט כדי שיתעלמו מחיינו.
דיון פורה מקווה שתוכלו לשמור על שפה נאותה.
סביר להניח שאוכל לענות בשעות הערב, אז אל דאגה, לא ברחתי לאחת מה22 מדינות שאין לי.
ושוב, זה לא אני פשוט ראיתי את בפורום אחר ורציתי לשתף.