לאחר חורבן בית ראשון נשמה ארץ ישראל. אז בא עם מסויים שנקרא כותים והתיישב בשומרון ובהרי יהודה.
ארץ ישראל שנועדה לפי הנבואה לשמור את שבתותיה ולהיות שוממה, באה להקיא את הפולשים מתוכה. המוני אריות החלו להסתובב באזור והיו טורפים פעם אחר פעם מאנשי העם ההוא שהחלו לקרא לעצמם שומרונים. כאילו חיו במקום מאז ומעולם. לבסוף הבינו הכותים שזה בגלל שהם גויים עובדי עבודה זרה על אדמת ישראל והתגיירו. אני לא זוכר מי בדיוק גייר אותם, אבל כמו שאני אומר פה תמיד, גיור שאינו נובע מרצון עמוק ואמיתי לקיים את כל תרי"ג המצוות בגלל ההכרה באמת ובנכונות שלהם, לא קביל.
משבאו עזרה וזרובבל ובנו את הבית השני, החלו היהודים השבים מגלות בבל ליישב את ארץ יהודה ונתקלו בכותים-השומרונים. השומרונים טענו כלפיהם שהם אחיהם וגם הם יהודים. השמורונים הקימו מזבח בהר גריזים אני חושב, והיהודים התייחסו אליהם בחשדנות וקרו להם "גרי אריות". כלומר, אלה שהתגיירו מפחד האריות, להבדיל מגרי צדק.
במשנה יש התייחסויות רבות לחילוקים בין יהודי לבין כותי. האם כותי מצטרף לזימון, למניין, האם הוא כשר לעדות, לקידוש החודש ולעוד המוני דברים שנדרשים ומזכים כל יהודי.
במשך השנים הפך המושג "גרי אריות" לתיאור של אנשים שמקבלים על עצמם את החוק אך ורק מפחד. במשך השנים רוב עם ישראל נשמר והתבדל מן הכותים.
עד היום יש בארץ חברים לכת השומרונים שהלכה וקטנה במשך השנים. אם אינני טועה, הם מקריבים קרבנות מדי פעם על מזבח בהר גריזים ומקיימים גרסה מעוותת משלהם ליהדות, בפשרנות גדולה בהרבה מאבותיהם הקדומים.
זה הסיפור על גרי האריות ועל כל מי שמקבל עליו עול בגלל שקיבל חתיכת ביס בישנב...