http://www.hakolhayehudi.co.il/?p=24003חשבתם שהחינוך ה"דתי לאומי" הוא החינוך האוליטימטיבי? (תחשבו שוב)
ציפיתם שיהודייה מבית דתי (ותלמידת אולפנה), שהתגייסה לשירות לאומי ופגשה שם ערבי, תהיה פחות תמימה מיהודייה מתל אביב? (תחשבו שוב)
כשרון (יוסף בנימין) דיבר כאן בעבר על ה"כיפה הסרוחה" והמזרוחניקים הרבה כאן התרעמו, אבל האם מישהו כאן יכול להגיד שלא הייתה אמת בדבריו?
שימו לב למשפטי המחץ:
"מה שהכי חמור הוא שלא קיבלנו אף הדרכה בעניין", אומרת בשיחה עם הקול היהודי, בת שירות שנחשפה לתופעה. "חברה שלי שהתדרדרה לקשר עם ערבי אמרה שאם מישהו היה מכין אותה לכך, מסביר לה לאן שיחה ידידותית יכולה להתגלגל, היא לא הייתה מתחילה את הקשר. זו לא רק אשמת הבנות. בת שלא מודעת לכך שיש בעיה, מתחילה לדבר עם עובד ערבי ונגררת לקשר כזה". - פספסתי משהו כאן?

מישהו צריך להדריך יהודי או יהודייה שערבי הוא אוייב? (גם לפני שהייתי חלק מהפורום ידעתי תמיד שערבי=אוייב).
"פתאום ראיתי שערבים הם לא כל כך מפחידים" אומרת רחלי (שם בדוי), שפגשה עובד נקיון ערבי במסגרת שירות אזרחי באחד מבתי החולים המרכזיים בירושלים, "בהתחלה בסך הכל דיברנו קצת בסוף המשמרת, ואז הוא הציע להקפיץ אותי לדירת השירות כי הוא בדיוק נוסע לאזור. ככה זה התפתח, ובשלב מסוים פשוט התאהבתי בו". - האם זה החינוך ה"דתי לאומי" שכלכך הרבה מתגאים בו? האם צריך לחנך את היהודים הצעירים שערבים הם מפחידים? (לא יותר פשוט לחנך אותם שהתבוללות משמעותה כריתות מעם ישראל?) ומה אם לא היה מדובר בערבי? (האם התבולות עם כל גוי אחר מקובלת?)
לסיכום - החינוך בארץ ישראל במצב בכי רע.
אם הגענו למצב שצריך להשגיח אישית על כל יהודייה ויהודי שמא יתבוללו במקרה שיעבדו במקום שבו יש גויים (לא רק ערבים), אז מה נותר לנו? איפה החינוך לאהבת התורה, לגאווה לאומית, ולזהות יהודית?