סניגוריו של נשיא המדינה הגישו את העתירה על מנת למצות את זכות הטיעון של הנשיא. לדבריהם, "זכות הטיעון והשימוע הינה אחת מאותן זכויות המאפיינות משטר חופשי ודמוקרטי המקפיד על זכויותיו של אדם".
נשיא המדינה משה קצב הגיש היום (ה') עתירה לבג"ץ נגד היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, ופרקליט מחוז ירושלים, אלי אברבנאל, בבקשה למתן צו על תנאי שיורה להם להעביר אליו ולעורכי דינו - אבי לביא, ציון אמיר ואביגדור פלדמן - את כל חומר החקירה המצוי בידם, על מנת למצות את זכות הטיעון.
בנוסף מבקש הנשיא באמצעות פרקליטיו את חוות הדעת שניתנה בעניינו על ידי פרקליט מחוז ירושלים ועורכת הדין אפרת ברזילי הממונה על עניינים פליליים בפרקליטות המדינה, שדעתם היתה כי אין להגיש כתב אישום נגד קצב. פרקליטיו של קצב טוענים: "זכות הטיעון והשימוע הינה אחת מאותן זכויות המאפיינות משטר חופשי ודמוקרטי המקפיד על זכויותיו של אדם. אלא שזכות שאין בצדהּ כלים למימושה, אינה יכולה להתקרא זכות".
עורכי דינו של הנשיא טוענים כי סעיף 74 בחוק סדר הדין הפלילי מאפשר לנאשם לעיין ולהעתיק חומר חקירה שברשות התובע. קצב הוא עדיין בגדר חשוד ולא נאשם, ולכן "הוא נופל בין הכיסאות. בה בעת שרשויות התביעה מקבלות לידיהן את חומר החקירה במלואו, אין החשוד זכאי לעיון שכזה. כיצד תיתכן אם כך שעל-מנת לזכות לעיין בחומר החקירה, יהיה על החשוד להמתין עד היותו לנאשם. הרי משיהפוך החשוד לנאשם, איזה צורך יש לו בשימוע? ובהיותו חשוד, כיצד יוכל לקיים שימוע מבלי לעיין בחומרים שמהם מורכב כתב האישום"?
עוד כותבים עורכי דינו של קצב: "הגשת כתב אישום כנגד אדם - כל אדם - אינה עניין של מה בכך. הגשת כתב אישום מחשיכה את יומו של הנאשם והופכת את חייו על פיהם. מכאן והלאה מופקע הוא מחזקת אדם ונהפך נאשם שכתב האישום מכתיב את אורח חייו. לעתים פוגע הדבר במשרתו ובמעמדו ותמיד רובץ מעל ראשו כעננה שחורה מבשרת רע.
"כתב אישום מביא עמו הוצאות כבדות של שכירת סניגורים, של תהליך מתיש ומנוון של עינוי דין, שבו האנרגיה הנפשית של האדם מכוונת כולה אל מול כתב האישום וההתמודדות עמו ועם הסיכון שהוא מבשר. מדובר בכתב אישום חמור שתוצאותיו מי ישורן והן אף עלולות להתבטא בשנות מאסר ארוכות. הכל מחוץ לכתב האישום מאבד את משמעותו וטעמו. שמחת החיים גוועת, הרגש כבה והרי הוא כמי שהוא נאשם בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, נאשם ותו לא".
