אנחנו מוצאים במסכת סוכה שנאמר שיש ארבעה דברים שהקב"ה מתחרט שבראם:
ישמעאל, שזה מובן.
כשדים, מובן גם. הם שרפו את בית המקדש.
יצר הרע, שזה גם דבר מובן.
וגלות. הוא מתחרט שברא את הגלות.
זה קצת קשה להבנה.
יש סיבה לגלות, והסיבה היא עונש.
אם יהודי חוטא הוא נענש, והגלות היא עונש.
למרות שהיא קללה, ויש סיבה לכך, בתקווה שאם יהודי חוטא ונענש אז הוא חוזר בתשובה.
אני חושב שהסיבה היא שהקב"ה ראה בסופו של דבר שלא רק שהיהודי לא נהיה יותר טוב בגלות, אלא הגרוע מכל התרחש.
בגלות ובגולה האמיתויות הבסיסיות בתורה הושחתו.
הקב"ה מעולם לא התכוון שיהודי יחיה בכל מקום פרט לארץ אחת - ארץ ישראל.
כשהקב"ה הוציא אותנו ממצרים, הוא לא שחרר אותנו ואז אמר 'עכשיו לכו לאן שתרצו'.
הקב"ה התעקש שהעם יילך לארץ אחת - ארץ ישראל.
והיהודים שלא הלכו, ושסירבו ללכת, נכחדו.
והסיבה הברורה למה הקב"ה התעקש שנחיה בארץ אחת היא מפני שהתורה מדגישה בדלנות.
"הן עם לבדד ישכון" זה לא איזשהו פיוט מביל"ו.
השיר של ביל"ו הוא לא איזשהו פיוט, או איזשהו סוג של מילים מקושטות.
"הן עם לבדד ישכון" אומר שהקב"ה רוצה שהעם היהודי יהיה לבד. משום שאם אנחנו לא לבד, ואם אנחנו מתבוללים עם הגויים, זה בלתי אפשרי לא להיות מושפע מהתרבות השולטת.
זה בלתי אפשרי ליהודי אורתודוקסי שחי בארץ זו לא להיות מושפע מהתרבות השולטת של הגויים.
זה בלתי אפשרי שאמיתות התורה לא תיפגם ולא תושחת ע"י התרבות השולטת.
