אני מאוד רציני
ואני כתבתי מפורשות בתגובה שלי "לקראת הכרזת העצמאות"
לאחר תום מלחמת העולם השנייה החל היישוב היהודי בארץ ישראל במאבק פעיל כנגד הבריטים. אנשים כמשה סנה ראו בהמשך השלטון הבריטי המונע את העלייה החופשית כמכשול העיקרי להגשמת השאיפות הלאומיות של העם היהודי, בתקופה שלאחר השואה. בספטמבר 1945 הוחלט לארגן את המאבק בבריטים בתנועה מאוחדת של כל הגורמים הציוניים, שתיקרא תנועת המרי העברי. בהוראות ששלח דוד בן-גוריון לסנה, באוקטובר 1945 נאמר: "מן ההכרח לנקוט בחבלות ובתגמול, לא טרור אישי, אבל גמול על כל נרצח על ידי שלטונות 'הספר הלבן'. כל פעולת חבלה צריכה להיות רבת משקל ורושם, ויש להיזהר ככל האפשר מקורבנות אנושיים".[דרוש מקור] הגוף האידאלי לתכלית זו היה הפלמ"ח. בשלב זה הוחלף יצחק שדה ביגאל אלון כמפקד הפלמ"ח. לסגנו של אלון מונה אורי ברנר.
משימה לאומית נוספת הייתה קליטת שארית הפליטה של יהודי אירופה, אשר הגיעו אל חופי הארץ באוניות מעפילים, עליהן נערך מצוד על ידי השלטונות הבריטים. היה זה תפקידו של הפלמ"ח לקלוט את העולים על החופים, ולהעבירם לקיבוצים שם נקלטו.
פעולותיו הצבאיות הבולטות של הפלמ"ח בתקופה זו היו:
שחרור 210 מעפילים ממחנה המעצר בעתלית והעברתם לקיבוץ יגור ב-9 באוקטובר 1945.
פיצוץ מסילות ברזל והטבעת שלוש סירות משמר בריטיות ב"ליל הרכבות" ב-1 בנובמבר 1945.
התקפה על תחנות משטרת החופים הבריטית בגבעת אולגה ובסידנא עלי ב-25 בנובמבר 1945.
פיצוץ תחנות הרדאר על הר הכרמל ב-20 בינואר 1946.
"ליל הגשרים" - פיצוץ עשרה גשרים ברחבי הארץ בלילה שבין ה-16 ל-17 ביוני 1946.
לאחר "השבת השחורה" ב-29 ביוני 1946, שבה נעצרו חברי פלמ"ח והגנה רבים, חדל הפלמ"ח במאבק המזוין בבריטים, ומאבקו לעצמאות ולעלייה חופשית קיבל צורה אחרת, והתרכז בהתיישבות ובהעפלה. במאבק המזוין בבריטים המשיכו האצ"ל והלח"י עד לעזיבתם את הארץ במאי 1948.
המניע של ה"ציונים" האדומים היה שונה מאד מהמניע של אנשי האצ"ל והלח"י.
המניע של האדומים היה לגרום לבריטים להפסיק את עצירת העלייה היהודית (ובמקביל להעלים עין מהפלישה הערבית), ולשם כך הם אכן ביצעו פעולות טרור, אבל בפועל הם לא גרמו נזק אדיר לבריטים (פיצוץ גשרים דומה באורך פלא להפצצת בתים ריקים של ערבים בעזה).
המניע של האצ"ל והלח"י היה אחר לגמרי - 2 הארגונים הללו ידעו שלולא עזיבת האוייב הבריטי את ארץ ישראל, אין שום סיכוי להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, ולאחר השבת השחורה הם הבינו שאם לא יהיו לבריטים אובדן קשה בחיי אדם, אז שום דבר לא יזוז.
והתוצאה ידועה - מרגע שהאצ"ל והלח"י לקחו את היוזמה, לא לקח הרבה זמן עד שהבריטים התקפלו ועזבו את הארץ (לא בגלל פיצוץ גשרים, אלא בגלל אובדן קשה בחיי אדם).
הדבר היחידי שאפשר וצריך להצטער עליו הוא שמנחם בגין פשוט מסר את מפתחות ההנהגה לשרץ בן גוריון יש"ו שר"י, ובכך חרץ את גורלנו לחיות עד היום תחת משטר "ציוני" אנטישמי.
לאצ"ל והלח"י היה מומנטום אדיר לאחר גירוש הבריטים, ומנחם בגין יכל להקים את המדינה לאחר מלחמת עצמאות שיכלה להיראות אחרת לגמרי (עם יהודה ושומרון ועזה בידי ישראל), אך במקום זה הוא פירק את האצ"ל ושילב את הארגון בתוך הפלמ"ח המשודרג (צה"ל).
וכל זה בשביל מה? - כדי לא להיגרר למלחמת אחים.
אם מנחם בגין היה יודע קצת על ההסטוריה היהודית, הוא היה מבין שמלחמת אחים לפעמים רצוייה מאד (דוגמאות רבות לכך בתנ"ך), וכנראה שלא היה נרתע, אך זו התוצאה של יהודי ללא תורה.
במקום מלחמת אחים שהייתה גובה מאות או אלפי קורבנות לכל היותר, קיבלנו מדינה "ציונית" שגבתה כבר חיים של עשרות אלפי יהודים.