http://hayamin.org/forum/index.php/topic,32300.msg232785.html#newהנה, יש איסור חמור לצאת מא"י לחו"ל, ואפילו כשהמצב קשה. כך מצאנו בספרי (ראה פ): "מעשה בר' יהודה בן בתירה... כשהיו יוצאים חו"ל והגיע לפלטום וזכרו את א"י. זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו המקרא הזה (דברים יא:ל-לב): 'וירשתם אתה וישבתם בה ושמרתם לעשות את כל הֻחֻקים'... אמרו: שיבת א"י שקולה כנגד כל המצוות שבתורה". ולא ראו בכל התנ"ך, שכל העם יצא מארץ ישראל (לאחר שנכנס לארץ), ואפילו בשעת רעב, ואפילו בעת צרה גדולה, אלא נשארו בT"י וסבלו. וברור גם שאסור למנהיגים לצאת בכל מצב, שהרי הם הממשלה, המייצגת את עם ישראל, וכל יציאה שלהם היא חילול השם, כמו שכתוב (יחזאל לו:ל) "...למען אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים". מעולם לא יצאה מא"י הממשלה או כל העם, כמו שראינו נשארו בא"י אף ברעב בימי דוד (שמואל ב כא:א) ובימי אליהו (מלכים א יח:ב) ובימי אלישע (מלכים ב ד:לח). ומה שאמר אלישע לאשה השונמית לצאת ולגור באשר תגור, והיא יצאה לארץ פלשתים מפני הרעב (מלכים ב ח:א-בב), זה משום שהרעב בשבילה היה פיקוח נפש, והיא היתה יחידה, אך אלישע והמנהיגים לא צאו. ועוד, היא יצאה לארץ פלשתים שהיא חלק מא"י (ועיין מה שאכתוב בענין זה על דוד, להלן).
ולכן נענשו אלימלך ובניו על שעזבו את א"י. אמרו חז"ל (בבא בתרא צא.-צא: ): "אין יוצאין מארץ לחו"ל אלא אם כן עמדו סאתים בסלע [כלומר שני סעים חטים בלבד, יהיה מחירם סלע (ארבעה דינרים, והוא יקר מאד]. אמר רבי שמעון: אימתי? בזמן שאינו מוצא ליקח [כלומר, שבכלל אין לו כסף]. אבל בזמן שמוצא ליקח, אפילו עמדה סאה בסלע לא יצא [גם אם בזה יאבד את כל רכושו]. וכן היה רשב"י אומר: אלימלך, מחלון וכליון, גדולי הדור היו, ופרנסי הדור היום, ומפני מה נענשו? מפני שיצאו מארץ לחו"ל.... אמר ר' יהושע בן קרחה: ח"ו! שאפילו מצאו סובין לא יצאו, ואלא מפני מה נענשו? שהיה להן לבקש רחמים על דורם ולא ביקשו".
כמו כן, ראינו שהקב"ה מנע מיצחק מלצאת מא"י כאשר היה רעב, ואמר לו (בראשית כו:ב-ג): "...אל תרד מצרימה, כן בארץ אשר אמר אליך - גור בארץ הזאת..." ורק אברהם יצא מא"י מפני הרעב, מפני שהרעב בזמנו של אברהם היה חמור ומשונה, כמו שאמרו חז"ל (תנחומא, לך לך ה): "לא היה רע כמותו בעולם". ה' עשה שהרעב הזה יהיה יוצא דופן בחומרתו, כי הא רצה לנסות את אברהם, האם יאמין בו אחרי שאמר לוו לצאת ממולדתו וללכת לארץ כנען, והנה מיד בא עליו רעב כזה שמכריחו שוב לצאת מכנען.
וכאן יצא יעקב מא"י דוקא כשקיבל ציווי מפורש מהקב"ה. וגם אז חשש מלצאת, שהרי הקב"ה גילה לאברהם שהוא מוריד את בניו למצרים, כמו שאומר אור החיים (בראשית מו:ג): "...ומן הסתם יגיד אברהם לבניו, וכן הוא מפורש בדבריהם ז"ל, אשר על כן כשראה יעקב שבר במצרים... ירא לנפשו כי יתחיל הגלות ממנו", ואחר כך כאשר ראה יעקב את כל מה שמתפתח הבין שהגזרה של גלות מצרים מתחילה, ולכן חשש מהיציאה, עד שאמר לו הקב"ה (בראשית מו:ג-ד): "...אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם [כלומר, וזאת מטרתי - להפוך אותך ממשפחה קטנה לגוי גדול, שיהיה שלוחי אל העולם], אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה...". כלומר, רק משום שהקב"ה בעצמו ציווהו, משום שהיתה לו מטרה מסויימת בכ, היה מותר לו לצאת מן הארץ. וגם אז אמר לו הקב"ה שבתום המשימה בניו יעלו שוב לא"י, משום שכל ירידתם לארץ היתה רק לצורך עלייתם לא"י.
כפי שאמרנו, יעקב חשש מלצאת מא"י, וכך אמר בעל ההגדה של פסח: "אנוס על פי הדיבור". אמרו חז"ל (פרקי דרבי אליעזר, פרק לט): "שמע יעקב על יוסף כשהוא חי, והיה מהרהר בלבו ואומר: איך אעזוב ארץ אבותי ואת ארץ מולדתי ואת ארץ ששכינתו של הקב"ה בתוכה ואלך אל ארץ טמאה...". ועל זה אמר לו הקב"ה: "אל תירא מרדה מצרימה" - אל תירא מהירידה מהארץ ומהירידה לטומאה, "כי לגוי גדול אשימך שם" - כי בכוונתי לעשות ממך גוי גדול ועליון, וזה אפשרי רק שם. "אנכי ארד עמך מצרימה" - אני יורד איתכם, להבטיח שהירידה הזאת תהיה מכוונת כפי שאני רוצה, "ואנכי אעלך גם עלה" - אני אבטיח שתהיינה שתי עליות: עלייה בחזרה לא"י, ועלייה רוחנית כפי שתיכננתי. ושוב יש להדגיש, שירידת יעקב למצרים היתה דבר נדיר, ורק ע"פ ציווי ה', כדי שהעם יוולד בקידוש השם. ומשום כך אמרו חז"ל (בראשית רבה פו:ב): "היה יעקב אבינו ראוי לירד למצרים בשלשלאות". כלומר, אפילו בעל כרחו.
ולכן לא כתוב כאן, "היורדים מצרימה" (אלא "הבאים מצרימה"), כמו שכתוב (בישעיהו לא:א): "הוי הירדים מצרים לעזרה...", כפי שהסביר רבינו סעדיה גאון, שהכלל הוא שכל יציאה מהארץ היא ירידה, ירידה רוחנית והשפלה וטומאה, אבל כאן היתה מטרה חד פעמית להקים עם באמצעות כור הברזל, ולכן לא היתה זו ירידה, ולכן התיר הקב"ה יציאה מא"י.
