יהדות היא דת של תפיסה. חכמינו מדברים על שני סוגי אנשים, החכם והנבון.... היהדות היא הדת של הנבון, התופס, המנתח, זה שמפיק לקחים משיעור לשיעור…
זה מזכיר לנו את מקורותינו, כילדיו של אדם שנקרא אברהם העברי - האיש מהעבר השני. העולם כולו עמד בצד אחד והוא לבדו עמד בצד השני והצהיר את האמת. רק לו הייתה האמת, והאחרים צרחו את זעמם אליו. הוא לא זז ולעולם לא נשבר; לא זז מהכעס של הרוב ולא נשבר מהחוויה הקשה של לעמוד לבד. אנחנו ילדיו, עם שבחר את דרכו שלו מכיוון שידע שזו האמת ודבק בה מול בדידות מייסרת ומאמצים לדרוס את המיעוט.
שנדבר על כוח אמיתי? שנדון על גדולה אמיתית? האם נדבר על אומות של עוצמה ואימפריות? אז בודאי שהעם היהודי, שהניף גבוה את דגל "המעט", חייבים להחשב כאחד מהחזקים, הגדולים והעוצמתיים בבוני האימפריות. אנשים שמתנגדים לרבים מכיוון שיש רוע ושקר; אנשים שאינם מפחדים מהמספרים העצומים של ההתנגדות ומהבדידות והרדיפה שהם גורלה של כל קבוצה שמסרבת להשתלב; ומעל הכל - אנשים שמשוכנעים שהרעיון שלהם עוד ינצח - זו היא ההיסטוריה של "המעט", זה הוא היהודי ו"המעט" מאלו המעטים שהתעקשו שהכוח הזה והגדולה הזו לעולם לא יזנחו.
ואולי זה הוא האחרון, האמונה והבטחון של האדם בעצמו ובאמונותיו, שמובילה לאמונה שעוד ינצח. לעולם אין ספק בליבם של "המעט" שרק הם צודקים אבל, בסוף, הם ינצחו. הנצחון לא יכול לברוח מאנשים שכה משוכנעים שהאמת היא שלהם והם מוכנים להתנגד לעולם שלם שחולק. הם מתרחשים משום ש"המעט" מתעלמים מכל ההגיון של מספרים וכוח; הם לא חושבים כמו אנשים "נורמלים" שמספרים וכוח הם הגורם האולטימיטיבי שמכריע את ההיסטוריה. הם מתרחשים כי "המעט" מתעלמים משברון הלב של הפסד זמני ומהמכות המוחצות של תבוסה. הם מתגברים על בגידה והדלדול אפילו של התומכים שלהם. "המעט" הם אנשים של ברזל כזה, שנצחון בגלל שהם רוצים אותו ומניע אותם בכזו מסירות לאותו נצחון. הם חייבים לנצח כי אין דבר יותר חשוב להם מאותו נצחון והכל מחוויר מחוסר חשיבות לעומת זה. פשוט לא אכפת להם מהתוצאות, והחיים שלהם עמם הם כלים במאבק לאותה גדולה. כאלה אנשים אי אפשר לנצח, והם לעולם לא מנוצחים.
מו"ר הרב כהנא - מתוך המאמר "על גדולה", Jewish Press, ינואר 1972
נושא: על הנצחון - במיוחד ל-Rafoe ו-Israelipatriot (נקרא 1973 פעמים)