בס"ד
נכון יש עת לרחמנות ואחרי שהן התחרטו כבר אז מתחילה אותה עת ועת האכזריות זה כל עוד הן יוצאות איתם אבל גם אז יש לשלב את הרחמנות כדי לשכנע אותן לא לצאת איתם
ההבדל בינינו הוא שאתה מחשיב את הפחד שלה מפני הערבי (שנובע ממכות רצח לאחר שהפרוצה מתאסלמת) כחרטה ואני ממש לא מחשיב את זה כחרטה.
זו לא חרטה כי אם תועלתנות.
הפרוצה הייתה צריכה לדעת מראש שכשהיא מתאסלמת היא בעצם מקבלת עליה את כל "מנעמי" האסלאם (אהוב לבה כנראה לא סיפר לה שזה כולל גם מכות

).
הפרוצה לא יכולה לצפות ממני לסכן את חיי על מעשה שהיא עשתה ביודעין (היא עשתה את זה מרצונה החופשי ולא מטעות כמו שחלק מנסים להציג את זה).
פתאוםן כשהבעל שלה מתחיל להתייחס אליה כמוסלמית (כי זה מה שהיא עכשיו), אז היא פתאום מתחרטת? (מצטער, אבל אני לא קונה את זה)
מי שבגדה בעמה (קל וחומר אם ילדה ילדים לישמעאלי), וביזתה את הוריה ברבים צריכה לשלם (וביוקר), ואני בעד לתת לערבי לפדות את התשלום.