הם סקלו את מאיר כהנא, וכמובן זה הגיוני,
הממשלה אותו תמיד גינתה, וקראה לו קיצוני.
הוא גזען הם אומרים לנו! ופאשיסט אבל עדיין -
עוד לא היה מנהיג אחר אשר נלחם כמותו בינתיים.
כשאני רואה לוחם יהודי נלחם באומץ מבלי להיכנע,
כולו לבד ולא מוגן, מוקף על יד המון רשע,
וחבריו הקרובים נוטשים אותו, רק בגלל שסיכוייו קלושים,
ובכן אני חושב שהגיע הזמן לומר בשמו כמה מילים!
הם מגנים את מאיר כהנא, על נבואות האמת של עכשיו,
על פישעו הנורא על שאמר, את מה שכל העם חשב.
הם סילקו אותו מהכנסת, בלי שום משחק הוגן,
אבל כהנא אף פעם לא היה מסוגל רק לשבת ולהתבונן.
הם שמחו כשקראו בעיתונים על כך שמאיר כהנא נרצח!
הם צחקו וצהלו בקולות גדולים, כשגיבור ולעולמו הלך.
הם זעקו באושר כשהוא מת - כאילו היו נבלים,
אותו המון שבחיים לא היה מעז להסתכל לכהנא החי בפנים!
מכנסת לכנסת בזמן ישיבתו, כל ערבי רעד,
וזה דבר שלא הכחיש אדם, גם אם בשמאל עמד.
שנים מביישות עברו מאז, למרות טענת הממשלות -
אך יהודים היו יהודים בזמן שכהנא קיים עצרות!
ואני נזכר בכהנא בוהה באופק, עם עיניים של חכמים,
אל מעבר לעידנים הבהירים, אותם אנחנו לא מבינים...
ובשעת מצוקתה הגדולה של מדינתי,
שכן היא לבטח תגיע,
כשבבית שולטים פחדנים גדולים,
שיברחו כששאגת הקרב תופיע,
וביבשה מתאספים להם אויבים,
ומוכנות להשמיד אותנו מדינות,
אדוניי, שלח גבר כמו מאיר,
והרשה לי לחיות כדי לראות...
