מאמר שלי בעקבות שיחה עמוקה עם חבר שנענש באכזריות יתר ע"י צה"ל ובחור שביתו נהרס קליל בהתנתקות.
צה"ל בישבילנו הוא ה"צבא היהודי שמגן עלינו והצבא הכל יכול" גדלנו על סרטים של הגשש ועל סיפורים של אבא וסבא מהצבא, ובשבת היינו מחכים שהאח או הדוד יחזרו מהבסיס עם סיפורי דאחקות על הצבא הגיבור..
ואכן כך, עד לפני שנה, צה"ל היה בשבילי צבא קדוש מעונה, קיללתי וגידפתי יהודים שבחרו לא להתגייס, והיללתי קצינים קרביים כאילו מינימום קיבלו את התורה מסיני השם ירחם.
וגם היום יש את הציבור המבוגר שמכיר את צה"ל של פעם, צה"ל הנוסטלגי.. החיילים שניצחו את צבאות ערב בלי כדורים ברובה ועם חצי קופסת טונה (לוף דאז) באפוד..
היום אם נדבר בגנות צה"ל בקרב אנשים מבוגרים, חבר'ה מהפריפריה ולא ה"נאורים" ממדינת ת"א, הם יבוזו לנו ויגידו לנו איך אתם מסוגלים ככה לדבר על הילדים שלנו?
וככה אני גדלתי, גדלתי על צה"ל צבא גבורה, ואני בא מבית ימני כולו (גם המשפחה הרחוקה וגם קרובי משפחה שמתגוררים בחו"ל) והאהדה לצה"ל נובעת מציונות או אהבת הארץ איך שלא תגדירו את זה, ולא מאהבה לשלטון השמאל. אבל לאט לאט עם הזמן והמקרים שקרו במהלכו, התחלתי להבין שאנחנו גודלים ב"בועה ציונית" ובוחרים להתעלם מהמעשים האנטי יהודים רק בגלל שמדובר בצה"ל.
אבא שלי, סא"ל קרבי במילואים, עד היום לא רוצה שאני יתגייס. הוא בעצמו שהיה אחראי על גדוד שלם של לוחמים בגיל מאוד צעיר, והיה ס' של מפקד חטיבה, וירה למחבלים בפרצוף במבצע קדש (לבנון 1) כל הזמן אומר לי שלא כדאי לי להתגייס. צה"ל של היום זה לא הצבא של פעם, אתה תענש בצבא על דברים הזויים, יקרעו לך את הצורה, תצא מהצבא לא תקבל מהם כלום ולא ישתינו אפילו לכיוון שלך, ואחרי כל זה עוד יבקשו ממך לפנות בית למשפחה יהודית שבמקום שיגורו בעיר ויעבדו בהייטק הם הולכים ומיישבים את אדמת ארץ ישראל האמיתית - האדמה שלציבור לא אכפת ממנה.
יש לי אמנם מחלוקת עם הדרך של כמה כאן בפורום לגבי ההכללה והביטויים נגד צה"ל, אבל מצד שני אני מבין אותם.
אני אישית חושב שיש המון חיילים צדיקים (יש לי המון חברים בצבא והם אחלה בחורים) יש חיילים בנצח יהודה ועוד מקומות, שהם גם יהודים אמיתיים וגם לוחמים.
אבל הצבא עצמו כגוף הוא גוף אנטישמי נקודה. הצבא הוקם ע"י השמאל שלכאורה הקים את המדינה, והלוחמים הגיבורים של צה"ל הם אלו שירו על אלטלנה.
בקיצור אני לא מוכשר בכתיבה ואין לי נסיון בכתיבת מאמרים, אבל אני מקווה שהצלחתי להעביר את המסר והנקודה שלי.
דיברתי עם בחור שהיום הוא חבר קרוב לחיים, בחור שניזוק בתקופת שואת ההתנתקות והוא אמר לי דבר כזה,
אני הייתי לוחם קרבי בצה"ל, סיכנתי את החיים שלי ב'חומת מגן' נפצעתי מרסיסים ומה לא, ובסוף באים חבר'ה צעירים שמשרתים בדיוק באותו צבא שהייתי בו, והורסים לי את הבית מול הפנים.
תנסו לחשוב לעצמכם לרגע אחד, אתם הכי פטריוטים ציונים שיש אבל נשים את כל הפוליטיקה בצד, נניח ופתאום מוציאים לכם את האחים ההורים והסבא המבוגר מהבית, שוברים לכם אותו מול הפנים, ומרביצים לכם רק בגלל שאתם מנסים להגן על הרכוש שלכם, אתה הגבר שבגברים, חסר אונים מול הקלגסים האכזריים שמשמידים לך את הבית, ומול הבכי של אחותך הקטנה ואמא שלך.
עזבו לרגע את איך תרגישו באותו הרגע, תחשבו על איך תגיבו לאותם אנשים? אני יכול להעיד על עצמי אישית, שאם זה היה קורא לי חלילה, הייתי יכול לשנוא גם את הימין שבימין! (זה גם ההסבר לכל התמוהים ששואלים למה שונאים את מועצת רש"ע וכל הימניים לכאורה).
והכי גרוע, שכל זה נעשה על ידי גוף יהודי שנוסד ונועד כדי להגן על יהודים, ועוד יותר מזה - גוף שאהבת והערצת כל השנים.
אם היו אומרים לי שאין ברירה ואני צריך להפגע (לא בהכרח פיזית) ואני צריך לבחור ממי, הייתי בוחר מאדם זר ולא מאדם שהערצתי או אדם שאני אוהב. קל וחומר לגבי צה"ל.
אז בקיצור, תנסו לשים את עצמכם בנעליים של המתנחלים והיהודים שהוכו, בוזו, ואפשר להגיד גם נרצחו (נפשית) על ידי צה"ל, ותשאלו את עצמכם אם הייתם מתגייסים או לא.
אסור לנו לשתוק ולהעלים עין רק בגלל שמדובר בצבא המהולל, עם ישראל ערבים זה לזה, המתנחלים סובלים בשבילנו אנחנו חייבים להשתתף בצערם!
אני אישית עברתי שינוי מאוד מאוד גדול לגבי הדעה שלי על צה"ל ועל המדינה בכלל, שנרשמתי לכאן הייתי ה"ציוני הקלאסי" שילוב של ימין קיצוני ודמעות ביום העצמאות למראות החגיגות בהר הרצל.
אבל לאט לאט הבנתי שאין מה לעשות, כל זה שקר והטעיה של הערב רב, אני מעביר את החינוך הזה גם לאחיי הקטנים, ומקווה לפחות שהם לא יצטרכו לגדול בשקר "ציוני" ואחר כך לגלות את האמת, כי זה כואב.
לי אישית היה המון סרטים בראש והגעתי למצב שאמרתי לעצמי, רבאק הכל פה חרטא!
אז מאחל לכם להפנים משהו מהעניין..
הציוני האחרון.
נושא: לכל מהללי צה"ל - נקודה למחשבה (מאמר שלי) (נקרא 2813 פעמים)