ההישג המדיני היחיד עד כה של ממשלת אולמרט, שיכנוע העולם לא להכיר בממשלת החמאס לפחות עד שיקבל את שלושת עקרונות הקוורטט מתמוסס.
שעה שראש הממשלה נשא הערב נאום פומבי ובו התחייב שימשיך "להגיע לעבודה" ללשכת ראש הממשלה, ספגה אתמול ממשלתו מכה מדינית קשה. ההישג המדיני היחיד עד כה של ממשלתו, שיכנוע המערכת הבינלאומית לא להכיר בממשלת החמאס לפחות עד שזה יקבל את שלושת עקרונות הקוורטט, החל להתמוסס. באירופה החלה המפולת של החרמת ממשלתו של הנייה.
בירושלים לא הופתעו מכך שהמדינה הראשונה שפערה את הסדק היתה צרפת. שר החוץ הצרפתי פיליפס דוסט בלאזי שיגר מכתב ל"עמיתו" הפלשתיני, שר החוץ המיועד זיאד אבו עמרו, ובו כתב כי "צרפת תומכת בהסכם מכה ובהרכבת ממשלת האחדות הלאומית הפלשתינית". כעת מצפים בירושלים לשתי המדינות הסוררות הבאות, שבדיה ואיטליה, המהוות את הגוש הפועל להסרת החרמת ממשלת החמאס.
מדינות אלו מסתמכות על הגמגומים מירושלים. ממשלת אולמרט לא היתה נחרצת דיה בעמידתה מול הרשות הפלשתינית, בעיקר כשניסתה לעשות את ההפרדה המלאכותית בין אבו-מאזן שהוא "בסדר" והוא פרטנר, לבין ממשלת הנייה, המוקצה מחמת מיאוס. מה שלא הצליח בימים שבאמת היה מדובר בגופים יריבים, בוודאי לא יכול להצליח כשמדובר בממשלת אחדות. כולם באותה קואליציה, אבו-מאזן וסלאם פיאד המתונים עם הנייה הקיצוני. ממשלת אולמרט מעולם לא דרשה חד-משמעית מהאירופאים שלא יעבירו כספים לרשות הפלשתינית תחת שלטון החמאס. היא לא יכלה לעשות זאת כשהיא בעצמה העבירה 100 מיליון דולר לאבו-מאזן, שאח"כ התברר שהגיעו לממשלת החמאס. העמדה הישראלית היתה "אנחנו לא מוכנים להכיר בהם", והתגובה האירופאית היתה: "אתם אל תכירו, אבל אנחנו נכיר".
בישראל גם יודעים היטב שלא ניתן לסמוך בנושא הזה על האמריקנים יותר מדי. נכון שארה"ב איתנו בנוגע להחרמת החמאס, אבל ממשל בוש לא ייצא נגד העמדה האירופאית בנושא. הוא לא יפתח מולם חזית נוספת מעבר למחלוקות סביב המלחמה בעיראק ובעיות נוספות. ארה"ב תומכת בעמדת ישראל, אבל בחזית הקורסת מול האירופאים – אנחנו לבד.
