הערבי בישראל קשור למדינה היהודית? מדינה אשר עפ"י הגדרתה עושה אותו לשותף לא מלא? מדינה אשר עפ"י הגדרתה מסורה להישרדות יהודית, לקשרים יהודיים בעולם, לזהות יהודית ולתרבות יהודית, לגיבורים יהודיים ומעל לכל – לריבונות יהודית ולעוצמה יהודית, לעולם לא תתקבל על דעת הישמעאלי ולא תיחשב ביתו. הוא מוכרח לראות בה נטע זר, הוא אינו יכול להרגיש בה בנוח, המגבית היהודית המאוחדת וסיורי הקונגרס היהודי האמריקני החולפים בכפרו לא יתנו לו לעולם לחוש בטוב. והיהודי המסרב להבין זאת - או שהוא שוטה, או שהוא יהיר ומבזה את הישמעאלי ביזוי מוחלט. הערבי רואה במדינה היהודית גוף זר ובתושביה היהודיים שודדים זרים. הוא מאמין שהארץ כולה שלו היא. הוא דוחה את הבעלות היהודית עליה. הוא חולם על היום שיגיע לריבונות. ממדיו תופחים יום יום, בעוד שהוא מתקדם אל עבר השמדתה של המדינה היהודית.
זר כזה בארצנו, בעצם נוכחותו, כשהוא דוחה את ריבונותו של היהודי ואת אדנותו של ה' אלוקי ישראל, מהווה חילול השם. כל רגע שהוא נשאר בתנאים אלה הוא השפלה, ביזוי וחילול ה'. כל שניה היא טרוף דעת מוחלט, מרוץ משוגע מצד היהודים לטרגדיה לאומית. הגליל ייהפך לאזור של שפיכות דמים בשם ההסתה והלאומנות, יזוב דם יהודי וערבי, ואם לרגע תגבר השפיות ותנפץ יד יהודים חזקה את אויבנו, האינטלקטואלים והליברלים היהודים והמופרעים יצאו לרחובות להפגין את מחאתם. ויחד עימהם אחיהם היהודים החילוניים במערב. הרעיון להסיר מקרבינו את המארה מפחיד מדי בשביל קטני האמונה והעברי הגויי. מה יאמרו האומות? איך נעמוד מול זעם "בעלת בריתנו"? אנו נסים בפני עצם המחשבה. האומות השונאות אותנו עלולות לקום עלינו לכלותינו ולכן מוטב שנאבד את עצמנו לדעת...
כאלה הם פיתולי מחשבתו של היהודי חסר האמונה. הדוחה את הבטחון בה' אלוקי ישראל ודבק במקומו בחיבת הגוי נאלץ לנוס מרוב פחד מפני מעשים נועזים שיבטיחו את קיומו העצמי. לכן אנו ממשיכים להחזיק בערבים, ממשיכים לטבוע בתוכם. זוהי המציאות.
מתוך ספרו של מו"ר "ארבעים שנה", פרק ד'
