אחת הדעות הרווחות בציבור שומרי התורה והמצוות על ימינו בהם האור והחושך משמשים בערבוביה, גורסת כי למרות שמדובר בשלטון רע מעללים, למרות שמדובר במדינה בה שולט בית משפט עליון שנלחם נגד תורת ישראל וארץ ישראל, למרות ששולט בה פרלמנט הרואה לעצמו זכות טבעית לחוקק חוקים הנוגדים את תורת משה, למרות שמוסדותיה הבטחוניים פועלים על פי מוסר לא יהודי החס על נפש האויב על חשבון סיכון חיי יהודים – זוהי מדינה בה שולטים יהודים בפעם הראשונה מזה אלפי שנים, ועל כן זוהי סיבה מספקת להכרת הטוב לקב"ה ולקביעת יום חג והודיה בה' באייר, יום העצמאות.
האם ניחא לו לקב"ה שנודה לו דווקא ביום זה? על כך נדון במאמר זה.
נתחיל בסקירה היסטורית קצרה: יום העצמאות מציין את חתימת מגילת העצמאות, או בשמה המקורי ההכרזה על הקמת מדינת ישראל. בה' באייר התש"ח, נחתמה ההכרזה על הקמת מדינת ישראל במעמד ראשי מועצת העם והוקראה על ידי דוד בן גוריון במוזיאון תל אביב שברחוב רוטשילד. אין חולק על כך במסמך מגילת העצמאות ישנם אלמנטים מרובים הסותרים והמבזים את תורת ישראל. הציטוט הבא מהמגילה ממחיש זאת:
מדינת ישראל…תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות, ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות
מגילת העצמאות עושה שימוש ציני בנביאי ישראל על מנת להכשיר את עקרונות הדמוקרטיה המערבית הזרים לתורה ולנביא. לדידם של מנסחי המגילה, נביאי ישראל תמכו במילוי הארץ מפה אל פה בפסילים ובגילולי ע"ז בשם "חופש דת". ואכן, צרה היריעה מלהכיל את העיוותים בהם מלאה וגדושה מגילת העצמאות. המגילה עצמה נחתמה בידי שונאי יהדות מובהקים כדוגמת הקומוניסט מאיר וילנר וכגון יצחק גרינבוים, הידוע לשמצה כמי שבעת השואה עמד בראש וועד ההצלה ועשה מאמצים כבירים על מנת למנוע סיוע והצלה מיהודים שעמדו על סף השמדה, כאשר בנו אליעזר תיפקד באותו זמן כקאפו אכזרי במחנה ההשמדה אושוויץ, לפי עדויות הניצולים. לא נפקד בה גם מקומו של נשיא המדינה הראשון חיים וייצמן, שערב השואה האיומה הפטיר: "מליוני יהודים אלה אבק-אדם הם על גלגלי ההסטוריה ואפשר שיצטרך להיזרות ברוח, אין אנו רוצים שינהרו לארץ ישראל, אין אנו רוצים שתל-אביב שלנו תיהפך לעוד גטו בזוי" (מובא בספרו של הסופר היהודי-אמריקאי בן הכט).
יום העצמאות לא נקבע בתאריך יום סיום מלחמת השיחרור בה אכן נעשו ניסי הצלה כבירים ליישוב היהודי בארץ ישראל. יום ה' באייר נקבע בידי הכנסת כחג עצמאות חילוני, אזרחי, המעתיק חגים דומים בקרב אומות העולם – ומציין את היום בו חתמו מרשיעי ברית ושונאי יהדות מובהקים על מסמך הנוגד את תורת ישראל והמעוות את דברי הנביא כדי להתאימו לנראטיב "זכויות האדם" המצוי בקרב מדינות העולם המערביות המודרניות.
למה לא להשתתף בחגיגות יחד עם כל בני המדינה ומוסדותיה, הרי לא על זה נאמר "כל הפורשים מדרכי ציבור"?
שלשה היו באותה עצה: בלעם, ואיוב, ויתרו, בלעם שיעץ – נהרג, איוב ששתק – נידון ביסורין, יתרו שברח – זכו מבני בניו שישבו בלשכת הגזית (סוטה יא.)
חז"ל מחדשים חידוש מפליא: יסורי התופת הנוראייים של איוב לא נפלו עליו אלא כעונש על שישב בעצה אחת עם בלעם, ועל אף שלא עשה כמעשיו, אלא שתק בלבד! בניגוד לאיוב, יתרו זכה שצאצאיו ישבו בלשכת הגזית בגלל שברח משם וסירב להשתתף במושב אחד עם רשע שיעץ להרע לבני ישראל. מה היו אומרים היום? יתרו אנטי-ממלכתי, מתבדל וקיצוני. שהרי אם היה נשאר, יכול היה להצביע נגד עצתו של בלעם ובכך לנסות להפוך את גזרת פרעה על פיה, "להפוך את הטומאה לקדושה" ו"להשפיע מבפנים".
עוד אמרו חז"ל:
מעשה באגריפס שמשחוהו ישראל מלך עליהן, וכיון שהגיע מוצאי שביעית לקרות המלך בספר תורה, עמד הוא וקרא ושבחוהו חכמים וכיון שהגיע ללא תוכל לתת עליך איש נכרי זלגו עיניו דמעות, ענו ואמרו לו אל תירא אגריפס אחינו אתה אחינו, מאותה שעה נחתם גזר דין על אבותינו לגלות מפני שחינפו (מדרש תנאים)
עם ישראל נענש על כך שחכמי ישראל החניפו לאגריפס המלך ועם ישראל אמרו לו "אחינו אתה". אבל הרי אגריפס לא היה רשע כלל! אגריפס היה מלך טוב! אלא שמכיון שנוצרה מראית העין שחכמי ישראל מקבלים את המצב הנתון בו יש מלך שמונה בניגוד לדעת תורה - זה דבר פסול, ונאמר בירושלמי שהרבה חללים נפלו באותו יום שהחניפו לאגריפס. ואם אסור לתת מראית עין של לגיטימיות לשלטון של מלך צדיק ואוהב תורה שהליך מינויו היה פסול להלכה, קל וחומר בן בנו של קל וחומר שאסור לתת מראית עין של שיתוף פעולה עם משטר שמרגע הווסדו מחרף מערכות אלוקים חיים, רואה לעצמו זכות לחוקק חוקים נגד התורה ואף מיישם זכות זו חדשות לבקרים. ואיך נוכל לחגוג חג שעיקר תכליתו אינו אלא ציון התאריך בו חתמו יצחק גרינבוים וחבריו על מגילת העצמאות המסלפת את תורת ישראל להתאימה לחוקות הגויים?
האם מראית העין זו סיבה מספקת? הרי אנחנו עושים הכל לשם שמים ועל מנת להודות לקב"ה!
עניין מראית העין הוא יסוד גדול מאוד בתורה. מטרת הבריאה היא המלכת מלכות שמים על הנבראים, ואם על ידי מעשינו, גם אם הכוונה היא הקדושה והטהורה ביותר, נוצר רושם בקרב אומות העולם שאנחנו שותפים עם רשעים שמבזים את תורת ישראל, יצא שכרינו בהפסדינו. רבינו יונה בפרושו על המשנה במסכת אבות שאומרת "ואל תתחבר לרשע", כותב: "כל המדבק לרשעים אף על פי שאינו עושה כמעשיהם – נוטל שכר כיוצא בהם". ובאורחות צדיקים כותב:
…ואסור להתחבר עם רשע בעסקי העולם, שנאמר "בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך"ואפילו לדבר מצוה אסור להתחבר לרשע, שנאמר: "אל תקנא באיש חמס ואל תבחר בכל דרכיו", ואמרו חכמים: אל תתחבר לרשע – ואפילו לדבר מצוה.
תוכחת הנביא ליהושפט היא נדבך חשוב בהבנת יחסינו לשלטון המנוגד לתורה. מנגד להוגי דעות בני זמנינו המביאים את שבחו של אחאב במלחמותיו נגד הגויים ומצדיקים בכך את השלטון הנוכחי, הנביא קובע שהתחברותו של יהושפט לאחאב לצורך אחת המצוות הגדולות בתורה, מלחמת מצווה נגד אויב גוי, הינה אסורה ומהווה עבירה! יתרה על זאת, יש המפליגים לעשות ומלמדים זכות על משטר מלכות אחאב בהשענם על מה שאמרו ז"ל שהיו עובדים ע"ז ונוצחין במלחמה על שלא היתה דילטוריא ביניהם. ונעלם מעיניהם שאמרו ז"ל בירושלמי פאה: וכל עמא ידעין ולא מפרסמין למלכא – עובדיה הנביא החביא את נביאי ה' והעם לא הלשין למלך אחאב. ואין זו כי אם קטגוריה על אחאב וממלכתו הרשעה.
התחברות לרשע לצורך מצווה אסורה, ולא רק משום החשש שבסופו של דבר יחבור אליהם גם לדבר עברה –שהרי מדברי רבי יונה אף שאינו עושה כמעשיהם הדבר אסור, אלא בעיקר משום יסוד מראית העין של הצדקת הרשעים וחילול השם הנוצר כפועל יוצא של מראית העין.
אי איפשי לסיים בלא עצת קום עשה – אפשר כי על חכמי ישראל אשר אינם משועבדים לשלטון, לקבוע יום הודיה ושמחה נפרד על נס ההצלה במלחמת השחרור לפי ההלכה ובהתאם למסורת. ויותר חשוב מכך: על כל אחד מאיתנו מוטל לפעול ביתר שאת ויתר עז להקמת מלכות ישראל בעלת יסודות מתוקנים, החלש יאמר גיבור אני ויתחזק ישראל לקדש את השם בתרומת חלקו לממלכת כהנים ועם קדוש. אז ורק אז נוכל לומר בהודיה "הללו עבדי ה'" – ולא עבדי הדמוקרטיה המערבית.
http://www.hakolhayehudi.co.il/?p=8940