ישוחרר יגאל עמיר

[El Blanco]

מתוך: http://www.facebook.com/freeyigal

יגאל עמיר הוא אסיר פוליטי שאין כדוגמתו באף מדינה מערבית דמוקרטית. הוא כלוא מזה 15 שנים בתנאי בידוד קיצוניים, בקופסא קטנה וחשוכה המתקראת תא מאסר בכלא רימונים.

עמיר זוכה למה שאפשר להגדיר רק כהתעללות פסיכולוגית מכוונת מצד מערכת השב"ס ובתי המשפט, בהוראה ישירה של המחלקה היהודית בשב"כ. זאת בכוונה לשבור את רוחו, זאת כהוספת עונש על עונש המאסר עצמו.

מבצעי טבח באזרחים תמימים ואף רוצחי ילדים מטעמים אידיאולוגיים כגון סמיר קונטאר, זכו לתנאים קלים ועשו "כיף חיים" במערכת הכליאה - עד ששוחררו בעסקאות מגוונות - החל ממחוות הומניטריות וכלה בתמורה להשבת גופות וציוד.

זה הזמן בו אנו שמים את הקו האדום.
זה הזמן להפסיק את הפגיעה האנטי-דמוקרטית בזכויות האדם של איש בודד על ידי מערכת נקמנית ונטרנית.

זה הזמן לדרוש חופש ליגאל עמיר.
ישוחרר יגאל עמיר!

 ההתנקשות, רבין - והאמת שביניהם: שבירת מיתוסים נפוצים

ההתנקשות שביצע יגאל עמיר מעוררת רגשות עזים בקרב אזרחים רבים, והפולמוס בשאלה מסתובב סביב צירים בלתי רציונליים ומתלהמים, וכך מנוצל על ידי גורמים פוליטיים שלא תמיד רוצים בגילוי ושימור האמת.

אך האמת חייבת להאמר, ולכן אנו מביאים בפניכם את העובדות:

1. ההתנקשות לא היתה "רצח בשל דעות שונות". ההתנקשות בוצעה, לדברי עמיר, לאחר שננקטו ומוצו כל האפשרויות הדמוקרטיות למניעת מסירת הנשק למחבלים, כולל הפגנות המוניות ושקטות שפוזרו בידי פרשים אלימים. לדעותיו של רבין לא היתה השפעה על תכנון וביצוע ההתנקשות, למעשיו העתידיים של ערפאת היתה כן היתה.

2. ההתנקשות לא פגעה בדמוקרטיה. כפי שעמיר אמר, מטרתו היתה הצלת עם ישראל - אך הפגיעה בדמוקרטיה היתה של רבין, שקנה את קולותיהם של הח"כים גונן שגב ואלכס גולדפרב בעזרת רכב מיצובישי. יגאל עמיר לא יכול היה לרצוח את הדמוקרטיה - רבין כבר רצח אותה.

3. ההתנקשות מנעה, לדברי השגריר לשעבר מרטין אינדיק, את הנסיגה מרמת הגולן - לולא יגאל עמיר, הדיויזיות הסוריות היו משכשכות ברגעים אלו את רגליהן במימי הכינרת.

4. מניע ההתנקשות לא היה נקמה על מעשיו הקודמים של רבין, כולל טבח ניצולי השואה באלטלנה, השתתפותו ברצח יהודים נוספים בסזון ומעשים נלוזים אחרים. לדברי עמיר, נקמה אינה סיבה להריגת אדם. המטרה היחידה של עמיר היתה מניעת מסירת נשק ושטח למחבלים, וצמצום מספר הנרצחים היהודים באינטיפאדה השניה - שהגיעה גם הגיעה.

מסקנה ברורה מהעובדות הבלתי ניתנות לערעור שהובאו לעיל - יגאל עמיר אינו מפלצת, אינו קנאי, לא היה בכוונתו לרצוח את הדמוקרטיה, לערער את המשטר או לבצע מעשה נקמה פזיז בראש ממשלה מכהן. כוונתו היתה אחת - מניעת מעשה אנטי-דמוקרטי שסיכן מליוני יהודים לחינם.

עמיר הקריב את חייו לשם הצלת חיי יהודים, ואף מי שמתנגד בתוקף למעשהו, חייב להודות: 15 שנות מאסר בבידוד מוחלט זה די והותר.