אני גם בכלל לא יודע אם להאמין ב"קב"ה" הזה
כשבשעת צרה לא עוזר ההפך אלא מקשה...
מה שווה האמונה אם כשקצת קשה אז מוותרים?
אבותינו סבלו 2000 שנות גלות של רדיפות, רצח, אונס, התבוללות, ושואה ארורה אחת ולא איבדו את האמונה, אז מי אנחנו שנלין כי קשה לנו?
לעומת מה שסבלו אבותינו בגלות, מצבנו יחסית מצויין.
צריך לזכור - מתיוונים היו תמיד בעם ישראל, ותמיד הם נכשלו (עובדה שאנחנו עדיין כאן), ותמיד הם ייכשלו.
הקב"ה מנסה אותנו בכל מני דרכים כדי לעמוד על חוזק הדבקות שלנו בו, וזה לא הזמן להיכשל בנסיונות.