בס"ד
"אדם שפוי" הוא דוגמא לתתי-האדם הגרועים ביותר. שכן הוא בסך-הכל כובש ארץ זרה לא לו, בעודו חובר לאויבי העם למען שמירה על מושא הסגידה שלו הלוא היא מדינת ישראל האתאיסטית. אנשים כמותו חושבים כי על עם-ישראל להיות ככל הגוים, קרי ניהיליסטי ורקוב, והוא ייתן את חייו לשמירה על מדינת-ישמעאל המבצעת רצח עם ביהודים, כי הוא יירא את המערביות אשר מיוצגת ע"י מדינה אנטי-יהודית כגון ישראל, ואינו יירא את הקב"ה יתברך. הוא מציע לנו לסגת מהמוסריות שלנו (התורה) כאשר אין ביכולתו להציג בפנינו מוסר-כלשהו, כי הניהיליזם כשלעצמו הוא ריקני וחסר-טעם.
הימין-האמיתי איננו ממסדי, ולמרבה הציניות "אדם-שפוי" הוא שימפנזה ממסדית ופאשיסטית, כאשר הוא קורה לנו "פאשיסטים". קנאיותו לאתאיזם יש בה משום טירוף, שכן איך הוא יכול מחד להיות קנאי לתיאורייה כה מגוחכת שכן לא ניתן להוכיח את היעדרו של אל, בעוד הוא לועג לנו על אמונתו בתורה, אשר הוכח ולא פעם כי אמת ישרה היא. אין כל בסיס לקיומנו ללא אמונה, ושנואים עליי ביותר כל אלו המצדדים בפרו-ישראליות ללא סיבה אמונית, כי מלבד סגידה למדינה באשר היא (פאשיזם), מה יכול להוביל אדם "שפוי" לתמוך בחיזוקו של גוף אשר לרוב פועל כנגד האינטרסים הטבעיים של החברה.
ההיסטוריה מלמד כי אף האתאיסטים המיליטנטים ביותר יכולים לחזור בתשובה, או לפחות להכיר את המציאות האלוקית. דבר זה קרה במקרה של משה סנה, מנהיג המפלגה הקומוניסטית בעבר, אשר הכריז בסוף ימיו על כך שהאתאיזם הוא פיגור נטול-הגיון בעליל. משיגדל ויתפכח "אדם שפוי",ייתכן והוא אף יכיר בקיום הבורא, וקנאיותו לאידאולוגיה שלו באשר היא תחשב לו לזכות. זה קורה לרוב עקב מפגש תמים עם אנטישמים אמיתיים (ורוב העולם הוא כזה) אשר מזכירים ליהודי למה הם מעוניינים בשחיטתו. אך עד אז, עלינו לבער אנשים אלו מקרבנו בכל האמצעים. לא נוכל להביס ולהשמיד את האויב הערבי, ובכלל להביס ולהשמיד את העולם הנוצרי ואת העולם המוסלמי (ב"ה הנקמה עוד תבוא, אם לא מידינו אז מאת הקב"ה אמן), כאשר יש בקרבנו גייס-חמישי אשר מקיא רפש עלינו מטעמים "אנטי-דתיים" שטותיים כאלו ואחרים דוגמת "אדם-שפוי" ודומיו.
וכברכת-ההבדלה, ברוך המבדיל בין קודש לחול.