משום מה המכתב נחתך באמצע. הנה לפניכם המכתב המלא שנשלח אל הרב אריאל.
בס"ד כ"ב טבת תשע"א
הרב יעקב אריאל - רב ומנהיג בישראל?
לאחרונה (בביטאון רבני צהר) פורסם מאמר של הרב יעקב אריאל שמסביר מדוע לא חתם על מכתב הרבנים הקורא להימנע מהשכרת ומכירת בתים לערבים.
במאמר מסביר הרב אריאל שהוראה בעניינים כאלו היא הוראה בענייני נפשות הדורשת זהירות רבה, מצד אחד הוראה כזו יכולה לגרום לסכנת נפשות כי היא יכולה לגרום ליחס עוין של הגויים ליהודים, ומצד שני לפעמים המדינה צריכה להציל את עצמה כדי שלא תאבד את נכסיה.
לצערי, אני רואה בדברים האלו המשך שיטתי של דרכו בפסיקה הציבורית, להעלים את האמת במצבים מסוימים כדי למצוא חן. זו אמירה חריפה, אך היא נאמרת מתוך רצון לבירור האמת לאמיתה כי בדיני נפשות אנו עוסקים.
ידוע לכל שמכתב הרבנים נכתב בגלל תופעה של השתלטות ערבים על מקומות ישוב יהודיים. הרב אריאל עצמו כותב שכשיש תופעה כזו ודאי צריך להורות על האיסור, אך יחד עם זה הוא כותב כאילו מכתב הרבנים יצא ללא כל קשר למציאות. את המציאות עצמה הוא אינו מתאר, ומסתפק בהגדרה כוללנית שלפעמים המדינה צריכה להציל את עצמה, ובכך הוא ממלט את עצמו מלקבוע את העמדה ההלכתית המתבקשת כפי שעשו הרבנים. הרב אריאל מספק לתקשורת את הכותרת "אני לא מצטרף למכתב הרבנים", ולצערי הרב לא מפריע לו האסון שיכול להתרחש על ידי השתלטות זו, שהוא כמנהיג רבני מהימין נותן לה כתף יותר מכולם.
בדרך דומה של העלמת האמת הוא נוקט בנושאים רבים, לפני למעלה מחמש עשרה שנה עמדתי למשפט בגין חיבור תורני שיוחס לי בעניין הלכות הריגת גוי. כידוע בדרך כלל רבנים חששו וחוששים להתבטא בנושא זה בצורה גלויה. בגלות לא העזו לכתוב עליו במפורש מטעמים מובנים, וגם היום רבים אינם מעיזים לגלות את האמת. כאשר מישהו כבר יושב לעיין בנושא הוא אינו יכול להעלות את מחשבותיו על הכתב כי אם יגיע למסקנה מסוימת הוא יהיה נתון מיד לאיומי מאסר.
כתגובה לחיבור התורני הנ"ל פרסם הרב אריאל מאמר שבו כתב:
"המחריד הוא שצורבים שלא פסקו מעולם בדיני עגונות והפלות פסקו בהבל פיהם בדיני נפשות".
(גליון קשוט, אדר תשנ"ו עמוד 16).
חשוב להדגיש: על החיבור הזה נכתב במפורש שהוא אינו פסיקה למעשה, וכל הדיון באותה חוברת היה תיאורטי בלבד.
לפני כשנה פורסם ספר שעוסק בנושא זה הנקרא "תורת המלך". גם מחבריו הוזמנו לחקירה משטרתית.
עתה פורסם ספר חדש באותו נושא, ספר "דרך המלך" של אריאל פינקלשטיין, ובו מנסה המחבר לפסוק הלכה למעשה בעניינים אלו בקו שונה ממה שפורסם בספר "תורת המלך". משום מה לא הפריע לרב אריאל שאותו מחבר הוא בסך הכל בחור שלמד כמה שנים בישיבת הסדר, והרב אריאל נתן לו הסכמה נלהבת.
סיבת ההתלהבות היא שהספר מתאים לדרכו של הרב אריאל, לכן לא "מחריד הוא שצורבים שלא פסקו מעולם בדיני עגונות והפלות פסקו בהבל פיהם בדיני נפשות".
אך בספר ישנה העלמה של האמת. כידוע, חז"ל התיחסו לדיני נפשות כלפי הגויים בקיצור במימרה המפורסמת "הגויים לא מורידין ולא מעלין". בספר דרך המלך מנסה המחבר לטעון שהגויים המדוברים במאמר זה אינם הגויים בימינו. משם מה הוא מתעלם מכך שחוץ מהמאירי, הראשונים והפוסקים והשו"ע הביאו דין זה להלכה על הגויים בימיהם, ומה השתנה מימי השו"ע לימינו?
הרב יעקב אריאל בהקדמה שכתב לספר מגדיל לעשות כשהוא קובע שמימרה זו נאמרה רק כלפי גויים שיש לנו עמם מצב מלחמה!!! מה יעשה שכל הראשונים והפוסקים מביאים דין זה במצב "שאין ביננו ובינם מלחמה" (לשון השו"ע יו"ד סימן רנח)?
כיצד אפשר לשנות ולהעלים את האמת?
האם בשביל מטרה קדושה זו אין אצל הרב אריאל שו"ע, אין ראשונים ואין פוסקים?
ולבסוף אביא דוגמא מאוד חריפה מתחום שונה לחלוטין, מענייני עריות ודיני טהרה. כידוע תורתנו הקדושה הינה תורה שלמה ואנו מחויבים לשמור על כל חלק וחלק, כל דין וכל אות, לכן אי אפשר לנתק בין פסיקה בענייני ארץ ישראל ויחס לגויים לבין פסיקה בדיני טהרה ובנושאים של צניעות.
לפני כשמונה שנים התפרסמו טענות קשות נגד הרב שלמה אבינר. הוא הואשם בפגיעה חמורה בצניעותן של נשים. בתגובה פרסם הרב אריאל גינוי חמור ל'בני הבליעל' המעיזים לדבר על 'צדיק' עתק.
אני אישית עמדתי מאחורי הפרסום ועודדתי את המתלוננות לפרסם את תלונתן ברבים כדי להזהיר את ציבור הנשים, כפי שפורום תקנה הזהיר מפניו של הרב אלון.
מאז התגלו עוד ועוד מעללים של אבינר. מדובר באדם שמחטיא את הרבים בזדון, להכעיס. אין ספק שאדם זה מוגדר על פי ההלכה כאפיקורס, הדברים שאני אומר מבוססים על חומר ראייתי רב ועל סמך פסקי הלכה של גדולי הדור שבדקו את העדויות ואת הראיות לעומקן.
לא אכנס כאן לפרטי העדויות והראיות על התרת איסורי כרת ואיסורי תורה נוספים באופן שיטתי, ועל ביזוי החכמים וביזוי בתי הדין שפסקו נגדו ואסרו עליו להורות בדיני טהרה ובענייני נשים.
אציין רק שאבינר השתלח ברבנים ובאנשים ונשים שהעידו נגדו באלימות מילולית מכוערת שמתאימה לבריוני רחוב.
למרות שהרב אריאל מודע היטב לדברים החמורים הללו והגיעו אליו תלונות רבות נגד חברו הרב אבינר, הוא אינו מראה כל נכונות לחזור בו מפרסום התמיכה באבינר ולקחת אחריות כלשהיא על המחדל הנורא, על השבר הגדול שפוקד את הציונות הדתית כאשר אדם מושחת מתיימר להיות "מנהיג" של מחנה שדוגל בערכים רוחניים נעלים ובנאמנות לתורה ללא סייג.
כיצד בוחר הרב אריאל להתחמק? על ידי התעלמות מהעובדות והתייחסות למציאות כאילו אין עדויות ואין הודאות וחומר ראייתי. כאילו אין פסקים של גדולי הדור ואין פסק חמור של בית הדין הרבני.
דרשתי מהרב אריאל להתנצל על מה שפרסם. כשזכיתי להתעלמות, הגשתי תביעה נגדו לבית הדין ירושלים בראשות הרה"ג אברהם דב לוין שליט"א (התביעה היא גם נגד הרב צבי טאו והרב חיים דרוקמן). נכון להיום הוא מסרב לבוא לבית דין, ומתעלם גם מבית הדין. לצערי לא מפריע לרב אריאל שיש איסור חמור לסרב לבוא לבית דין, והמסרב אף חייב נידוי. האם ההלכה לא מחייבת אותו?
בנוסף לתפקידיו הציבוריים הרבים, הרב אריאל הינו חבר מרכזי בפורום "תקנה". הפורום הזה הוקם כדי לתת מענה לפגיעות מיניות על ידי רבנים שלפעמים אי אפשר לטפל בהן במסגרת בית דין או בית משפט.
לאחרונה, בכסלו תשע"א, במסגרת אחת הפניות שלי לבית דין הרבני הגדול שעוסק בתביעות שהגשתי נגד אבינר, כתב הרב אבינר תגובה רשמית שכל מהותה היא פגיעה מינית גסה. הוא השתמש בשפת רחוב זולה כדי לפגוע באשה, השפה שהוא השתמש בה מתאימה לאדם העוסק בזנות ולא לרב.
הגשתי תלונה לפורום תקנה. תגובת הרב אריאל היא שהדברים כבר ידועים. ידועים למי? לשם מה הוקם הפורום הזה???
והרי כל מי שמעז לצאת נגד אבינר נפגע ע"י ה'קוזקים' שלו שתוקפים את הרה"ג דב ליאור והרה"ג יעקב יוסף שליט"א, הם לא היססו לבזות גם את גדולי הדור, הרה"ג אליהו והרה"ג שפירא זצ"ל, ולכן לא זו בלבד שעוד לא הכל ידוע. אצל חלקים גדולים בציבור נוצר הרושם שהרבנים המתנגדים לאבינר הינם "קיצונים", והרבנים המתונים, כמו הרב אריאל עצמו, ממשיכים לתמוך באבינר כאילו דבר לא קרה. אך האמת היא שהאמירה ש"הדברים ידועים" מוכיחה שהרב אריאל יודע שאבינר מושחת, אלים, גס רוח ועוקר הלכות בדיני טהרה, אך הוא מחפה עליו ואינו נוקט עמדה ציבורית ברורה. הרב אריאל מפקיר את הרבנים שהעזו לפסוק נגד אבינר ומניח להם לספוג בזיונות ועלבונות, אך מה שיותר חמור – הציבור מופקר, בבית אל נמשכת הטבלת הנידות, ואין גבול לאלימות ולפריצות.
ואוסיף עוד דבר קטן על חוסר האמת שזועק לשמים. הרי מי גרם לכך שחלק מהדברים כבר ידועים? אותם אנשים שהרב אריאל כינה אותם 'אנשי בליעל'!!! בזכותם הרב אריאל עצמו ידע כבר לפני שמונה שנים לשמור על בנות משפחתו מפניו של אבינר שעלול היה לפגוע בהן. משפחות רבות ניצלו בזכות המידע שפורסם!
אך הרב אריאל מעדיף להתחמק מהאמת, הרצון להתיפות ולמצוא חן גובר על השיקול המוסרי וההלכתי.
האם זו דרכו של רב ומנהיג בישראל???
החותם בצער על עלבונה של תורה
עידוא אלבה
הערה: עיקרי הדברים כבר פורסמו באתר הימין האמיתי באינטרנט ובע"ה כל התפתחות בנושא תפורסם.
בהקשר זה אביא דברים יסודיים שפרסם הרב מאיר כהנא זצ"ל בטורו ב'ג'ואיש פרס' בשנת תשכ"ג:
"חמץ אינו תופעה המוגבלת למזון בלבד. הוא מופיע גם בנפש האדם. כמו שהחמץ גורם ללחם לתפוח, כך החמץ המסתתר בכל אדם גורם לו "להתנפח" ולהתמלא כוחות שליליים. בשבוע שעבר הורשע ארגון כשרות בבית המשפט בקווינס ברשלנות בהשגחה על כשרות... כל ניסיון של שומרי מצוות לקבור את הסיפור הזה פירושו שותפות לפשע... יש לפנינו מקרה חמור של חמץ ציבורי. יש לבדוק אותו בקפדנות: יש לבער אותו מביתנו ומתוכנו. ביתנו, ה"בית" של שומרי המצוות, חייב להיות נקי" (מתוך ספרה של הרבנית ליבי כהנא, 'הרב מאיר כהנא, חייו ומשנתו', עמ' 50).