הם שרפו את העצים שלי / הרב מאיר כהנא
מתוך כהן ונביא, שבט תשמ"ט (1989). נכתב בעקבות שריפה גדולה של 1,150,000 עצים בכרמל ע"י הערבים
אתמול הייתי עצוב. מאוד מאוד עצוב. כי ידעתי ששרפו את העצים שלי. זכור לי כיצד כילד קטן באמריקה הייתי חוסך כסף בקפדנות, מצרף סנט לסנט, כדי שאוכל לקנות את העצים האלה, ולדעת שהעצים שלי נשתלים בארץ ישראל. ועכשיו הם נשרפים. חייב להיות שבין העצים הרבים שנשרפו היו לפחות חלק מהעצים "שלי". זה פשוט לא הגיוני שמיליון עצים נשרפים, ואף אחד מהם איננו "שלי".
כל שבוע הייתי בא לבית הספר, ומביא איתי 5 סנט. עם ה-5 סנט הייתי קונה בול מיוחד. בול של "הקרן הקיימת לישראל". כל שבוע הייתי מדביק את הבול על אחד ה"עלים" של עץ שהיה מצוייר על תעודה של הקרן הקיימת לישראל. בעץ היו עשרים עלים. וכך, כל שבוע הייתי מדביק את הבול שלי על עלה אחד. בתום 20 שבועות -היה לי עץ! העץ שלי! כך עשיתי במשך שנים, בגלל שהייתי ילד יהודי טוב. קניתי הרבה עצים. העלים שלי, העצים היהודיים שלי.
ועכשיו הערבים שרפו אותם במסגרת ה"אינטיפאדה" שלהם. זה היה בשנה שעברה. בתוך מדינת ישראל הריבונית -המדינה העצמאית שעשתה אותי כל כך גאה משום שהיא לא נתנה לאף אחד להתעסק איתה -הערבים שרפו מיליון וחצי עצים! אין ספק, כמה מהעצים שלי חייבים היו להיות בין אלו שנשרפו. לכן הייתי עצוב. זה לא טבעי?
אבל אז ראיתי מודעה של הקרן הקיימת לישראל. המודעה שימחה אותי מאוד, וגרמה לי שוב להיות גאה. בהודעה שהקרן הקיימת פרסמה היא נתנה לערבים להבין שאנחנו לא יהודונים כמו פעם. את העצים שלנו אף אחד לא ישרוף!
אה, בעצם, זה לא בדיוק מה שהיה כתוב. מה שהקרן הקיימת לישראל אמרה, למעשה, במודעה שלה הוא, שאם הערבים שורפים לנו עצים -אנחנו נראה להם: נשתול עוד יותר עצים ממה שהם שרפו! כמה שהם ישרפו -אנחנו נשתול יותר. הם שרפו מיליון ומאה וחמישים אלף -אנחנו נשתול פי עשר! בסך הכל -אחד עשרה וחצי מיליון עצים חדשים!!
כשראיתי את הפרסום הזה, התמלאתי שמחה. מיד רצתי לבנק כדי לפרוט כסף, להרבה-הרבה מטבעות של 5 סנט כדי שאוכל לקנות "עלים" כל שבוע, וכך אוכל לשתול עוד ועוד עצים חדשים! כל כך שמחתי על הרעיון המבריק של הקרן הקיימת לישראל. עד שפגשתי את השכן שלי.
אף פעם לא אהבתי את השכן הזה. הוא כל כך ציני! עם ההערות הציניות שלו -הוא הורס כל שמחה. כשסיפרתי לו על הרעיון המבריק של הקרן הקיימת לשתול פי עשר מכמות העצים שהערבים שרפו, הוא מיד אמר לי: "ומה יקרה אם הערבים ישרפו גם את אלה? האם נשתול אז 110 מיליון עצים חדשים, כלומר פי עשר ממה שהערבים ישרפו בפעם הזו?! ובכלל, הוא שאל אותי: למה יהודים צריכים לשלם כל פעם על עצים שערבים שורפים? לא פשוט יותר להוציא אותם מהמדינה שלנו וכך אף אחד לא ישרוף, ולא נצטרך לשתול שוב? למה אנחנו מרשים למי שאנחנו יודעים שישרוף את היערות שלנו, להישאר במדינה? למה אני צריך להיות 'פראייר', ולעזור לשלם את המשכורות השמנות של עסקני הקרן הקיימת, שבסך הכל רואים באירוע כזה הזדמנות פז כדי לעשות 'קמפיין', וסיבה להמשך קיומו של הארגון שלהם? ולבסוף: אם הקרן הקיימת רוצה את הכסף שלי בשביל עצים - שידרשו להוציא את הערבים מהמדינה, כדי שאדע שאת הכסף שלי אני משלם בשביל נטיעת עץ יהודי פעם אחת - ולתמיד!"
האמת? אף פעם לא אהבתי את השכן שלי. הוא כל כך ציני -הוא כל כך הגיוני...
