לגבי צפייה בגועל נפש, אין לי מושג מה אנשים מוצאים בזה. או שאני יותר רגיש מאלו שצופים בזה, או שכולם מושפעים והתרגלו לזה מהטלויזיה. בטלויזיה אוהבים להבטיח מותחנים וסרטי אימה, אבל תמיד מאכזבים עם שקית-זבל-בצורת-סרט כמו 'הנוסע השמיני' שהוא פשוט דם, פוליטיקלי קורקט, וצרחות. איפה כאן האימה או המתח?
אלגוריתם מתמטי ליצירת תסריט הוליוודי:
Tom Clancy Plot Generator:
http://www.thebestpageintheuniverse.net/c.cgi?u=five_shitty_moviesאיפשהו לקראת הסוף.
אני גם לא מבין את אלו שצופים בסרטי עצבנות על מנת להתעצבן. יש מספיק דברים בחיים שיעצבנו אתכם כהוגן. דברים מעצבנים קורים
כל הזמן.
בקשר לבנג'י, או גלגל-ענק בלונה פארק בתל אביב. מה ההנאה? מה ההנאה מלפחד? לפחד זאת תחושה
לא נעימה. אני לא מבין את זה, אני באמת לא. אנשים אומרים 'האדרנלין' ו- 'היציאה מהשגרה'. אני לא עוסק בסמים, והשגרה איננה רעה עבורי - השגרה שלי איננה משעממת, כל יום אני חושב על משהו אחר וזה קצת אחרת. ולפעמים הרבה.