אני רוצה להודות לקדוש ברוך הוא, על ששמרנו, וממשיך לשמור עלינו, מארגון הטרור הבין לאומי אל קעידה ימח שמם וזכרם לעולמי עד שם רשעים ירקב.
לא ייתכן שמגדלי התאומים קרסו, ונהרגו אלפים אנשים, וכנ"ל באנגליה ובספרד, אבל פה אצלנו לא היו מתקפות של אל קעידה. אדם ללא אמונה בהשם עוד עלול לחשוב שהמטרה הראשית של אל קעידה היא מדינות אחרות ולא מדינת היהודים. אך כידוע, עבורם אנחנו 'השטן הקטן' ושאר העולם הוא 'השטן הגדול' (לקחתי זאת מראיון ביוטיוב של גלן בק עם בנימין נתניהו), הם מעוניינים קודם כל בהשמדת 'השטן הקטן'.
ותודה להשם אשר שומר אותנו מפני פצצת הגרעין האיראנית.
אל רחום וחנון.
חנון - זה אשר נותן חנינות. זה אשר נותן הזדמנויות נוספות גם עבור אלו שכבר חטאו, כי יש בו, כנראה, אמונה באדם, אמונה שהאדם כן יצליח בכוחות-עצמו וללא עזרה להגיע ולהיות טוב-לבב, גם פה בארץ, למרות כל שטיפת המוח הכה-יסודית מצד הממסד ומצד אחרים שדורכים זה על זה. ומכאן שככל הנראה, התקווה הגדולה מכל, היא התקווה שיש לו. קרוב לוודאי שאם לי הייתה תקווה כמו שיש לו, לא הייתי יודע ייאוש מהו. אל לאכזב את אבא, לבל יתעצב אל לבו. לא רק בשביל שלא יעניש, אלא פשוט מאד - כדי שלא יתאכזב ויהיה עצוב.
בראשית פרק ו פסוקים ה-ו:
וַיַּרְא יְהוָה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם.
וַיִּנָּחֶם יְהוָה כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ.
אני לא יכול לסבול את הנורמות בחברה החילונית, הנה אחת שמציקה לי מאד: "אסור" להיות נחמד אל האחרים, למרות שזו תכונה טבעית מאד שיש אותה אפילו לילדים בני 4, וזאת משני סיבות:
א. עלולים לנצל אותך מנוולים.
ב. אתה לא רוצה 'לצאת פראייר'.
האם מישהו אי פעם תהה על המלה הזו, 'פראייר'. זו לא מלה בעברית.
אני מוכן לצאת פראייר, גם במחיר "הסיכון" שאחרים ינצלו זאת. ה- 'פראייר' האמיתי, הוא זה שנגרר אחרי הנורמה של 'אל תצא פראייר', וכתוצאה מכך מפתח אופי אנוכי (כלומר אגואיסטי) ולעיתים גם מפתח אופי נצלני.
אתם יודעים איזו שלוות נפש זה נותן כשעוזרים לאחר. אז מי כאן באמת הפראייר.