יש סיפור בגמרא במסכת כתובות (דף ס"ו ע"ב) "סדנא דארעא חד הוא"! כהיום כן אז
מעשה ברבי יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור, והיה יוצא מירושלים, והיו תלמידיו מהלכיו אחריו. ראה ריבה אחת מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים. כיון שראתה אותו התעטפה בשערה ועמדה לפניו, אמרה לו: "רבי פרנסי"! אמר לה: "בתי מי את"? אמרה לו: "בת נקדימון בן גוריון אני..." אמר להן לתלמידיו" זוכר אני כשחתמתי על כתובתה של זו, והייתי קורא בה אלף אלפי דינרי זהב מבית אביה חוץ משל חמיה. בכה רבי יוחנן בן זכאי ואמר: אשריכם ישראל, בזמן שעושים רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטת בהם, ובזמן שאין עושים רוצונ של מקום מוסרן ביד אומה שפלה, ולא ביד אומה שפלה אלא ביד בהמתן של אומה שפלה".
אין מה להתפעל, זאת צורת עם ישראל, או תורה או איסוף של אוכל בין גללי בהמות של ערביים, וכל מי שעדיין לא הבין זאת ועדיין מנסה להגיד שאבל יש חילונים שהם לא ככה. אז התשובה היא שכל עוד אדם באמצע ולא יודע וקשה לו לקיים את המצוות ולחיות דרכה של תורה, ה' נותן לו הזדמנות לחזור בתשובה ושולח לו אנשים שמעירים אותו לתשובה אבל אם הוא חס ושלום בועט בתורה אז זהו סופו. ועדיין אנו כבנים לה' צריכים להתפלל לאבא ולבקש ממנו שלא יעזוב בנים שובבים ויתן להם חכמה ובינה להבין את התורה כדי שיחזרו להיות תחת כנפי השכינה של אבינו.