אני לא מרחם על הילדים של היום מסיבה נוספת: התוכניות שראיתי אמנם היו נחמדות מחד, אך מלאות מסרים מוצפנים מאידך. למשל הסדרה "צבי הנינג'ה", רק היום כשאני מודע לאפלייה נגד גברים בישראל, אני יכול לשים לב לכך שמבין הדמויות האנושיות בסדרה, יש רק אחד שהוא טוב ואמיץ - אפריל (אשה), וכל היתר (ורנון, הבוס של רשות השידור, שרדר, ועוד כמה שבטח שכחתי) הם רעים ו/או פחדנים. זאת לא מקריות. זה כך בהמון תוכניות. יש גם לוחמת בסדרה 'אבירי האור הקסום', במציאות אין דבר כזה לוחמת. אני יכול לומר לך על דבר שהוא טהור מצורת חשיבה מהסוג הזה: הסרט 'דמבו'. הפיה הטובה לא יכולה להפוך בובת-עץ בצורת ילד, לילד אמיתי חי ונושם. רק השם יכול לכך. וחוץ מזה, יצורים חיים נוצרים מאדמה ולא מעץ.
מילאו לי את הראש בפנטזיות, שהם מחד נעימות ומאידך מסיתות להבלים. והחמור מכל הוא שגדלתי עליהם והם היוו את האור בחיי בתקופה של אופל, ולכן ייקח לי שנים להתנקות מההבלים שבמסרים שלהם. לפעמים אני נלחם בצורות חשיבה מסוימות בראש שלי, ונכשל פעם אחר פעם.
