זה נכון, אבל זה עדיין מינוף של ההתנקשות לצרכים פוליטיים כדי לדכא רעיונית (ולא במישור הפרקטי כאמור) ציבור שלם, זה מה שעמד מאחוריו וזה גם כדי לבלום כל איום פוליטי מצדה על שלטונה המוחלט והבולשביקי של האליטה השלטת.
ויגאל עמיר לא רצח אף אחד, הוא לא חיסל ולא התנקש באף אחד.
ברור שהשמאל מינף, וכי למה שלא ימנף? זה לא שפתאום התקשורת הפכה לשמאלנית, האדרת לחיצות הידיים על
מדשאות ושטיחים אדומים היו בשיאן בזמן אוסלו, גם לפני ההתנקשות היתה תעמולה. מבחינה זו שום דבר לא השתנה.
הבעיה היא לא בשמאל הבולשויקי, הבעיה היא בימין שמשחק לידי השמאל כשמאפשר לו לקבוע את סדר היום שלו.
תיאוריות הקונספירציה הן חלק מאותה הנחיתיות. במקום להתמקד בתהליך אוסלו עצמו, הימין בחר לעסוק בהאדרת
כוחו של השב"כ, של פרס ושל המשטר - ובכך חיסל למעשה את חופש הביטוי של עצמו.
