מה שעוזר לך אצל פסיכולוג, זאת התחושה שלך שיש מישהו שיעזור לך. אני אסביר: לפני כמה ימים, לא פעל הכפתור של הקומקום. אני היום מתחיל לחשוב על המון דברים במושגים של הקב"ה. אז מתישהו הצלחתי להפעיל את הקומקום עם הכפתור. (בשביל לעשות תה). והייתי משוכנע שהקב"ה עשה את זה. אז שמחתי וצהלתי לאיזה חצי דקה בערך. רק מעצם המחשבה שהנה - הוא עוזר לי באופן ישיר, אני מקבל תחושה עילאית של אושר.
אתה מבין?
ואני הייתי אצל פסיכולוגים וגם אצל עובד סוציאלי. ותן לי לומר לך, שרק העובדה שעומד מולך אדם, והוא מקשיב לך כי זאת העבודה שלו, והוא גם מקשיב לך רק בשעה מסוימת ורק למשך זמן מוגבל (בניגוד לחבר למשל, שאיתו זה בלי כסף, וזה לגמרי אחרת מבחינת זמן). רק 2 העובדות האלה, כבר מקלקלות הכל. ואני מתכוון הכל.
זה לא "הכל בראש שלך" כי אדם הוא כן הגיוני ומחובר לסביבה שלו. אבל זה כן חלק בראש של הבנאדם. ואם משהו הוא "בראש שלך" זה לא מילה נרדפת ל- "אתה טועה" - ואת זה חשוב להבין.
גם אם יש לך דוגמה שבה פסיכולוג עזר למישהו, זה רק כי המישהו הזה בעצם עזר לעצמו. הפסיכולוג יכול באמת לעזור למישהו, רק אם הפסיכולוג היה בנאדם שבאמת היה בצרות נפשיות, והתגבר עליהם. מקריאה בספרים אי אפשר ללמוד לשחות.
אה, ואמא שלי עובדת סוציאלית, כך שאני יודע מקרוב מה האופי של אנשים שבחרו לעבוד בעבודה כזאת. מצד שני כתוב בתורה "כבד את אביך ואת אמך..." ואני אכבד אותה על מה שהיא כן עשתה עבורי. ויש הבטחה אלוקית שחיי יתארכו אם אעשה זאת. והיות ואינני מעשן, שותה, או מכור לכל דבר אחר, חיי באמת יהיו ארוכים.