בקשר לסגנונות השונים של קריאה בתורה: אשכנזי, ספרדי, תימני וכיוב. יש לי מה לומר, אבל אנא תהיו עדינים איתי, אני לא דתי ורוב חיי הייתי חילוני, אני בור ועם הארץ בנושא הזה.
למיטב ידיעתי, הסיפור אומר שהיינו פעם כולנו ביחד (אמנם 12 שבטים, אבל כולנו ביחד), אני מניח שלפני הגולה, כאשר היינו ביחד, כולנו קראנו בתורה לפי אותו סגנון. כלומר ה- 'סגנון אשכנז' ו- 'סגנון ספרד' זה משהו שהתפתח בגולה.
זה לא יפה להגיד ליהודי מעדה כלשהי, שהוא צריך למחוק בוואת אחת את כל הסגנון שלו.
1. זה גס מדי - חריף מדי. זאת לא הדרך היהודית בעיניי.
2. בגלל שזה גס מדי, הוא לא יסכים.
אז נכון שיש סגנון אשכנז וסגנון ספרד, אבל האם קיים גם איזשהו תהליך של איחוד בין השניים? (איטי ככל שיהיה).
אתם הרי יודעים איך זה - לסגנון אשכנז יש בטח משהו נכון שהספרדי שכח, ולסגנון ספרד יש בטח איזה משהו נכון שהאשכנזי שכח. ולקחת את הטוב מכל צד, הרי שזה יעשה אותנו אדירים.
האם יש תהליך (ולו קל שבקלים) של איחוד שכזה?
(לי קל לדבר על זה, כי אני אדם לא דתי שמתבונן על הדתיים מהצד. אני מודע לכך.)
