אני לא מבין למה אי אפשר להתנגח באנשי תקשורת באותה מידה שבה אפשר להתנגח בפוליטיקאים.
אני הפסקתי לפני כמה שנים (נראה לי 5 שנים) להיות חשוף לאמצעי תקשורת. אפילו היה פיגוע שבו נרצחו 4 אנשים, ושמעתי עליו רק מחבר, וגם את זה שביבי הלך להיפגש עם אובמה שמעתי מאותו חבר.
אנשי תקשורת שאני לא סובל:
יונית לוי.
אני שונא אותה. יש לה פרצוף תחת. היא כמעט בוכה כשמשדרים על זה שמג"בניק אומר לערבי לכפכף את עצמו ולומר בערבית "אני אוהב את משמר הגבול" אבל בוכה מהתרגשות כשדובר על "פיגוע האהבה" שבו איזה מוסלמי מסריח דרס חיילים "והוא היה מאוהב במישהי" זה ממש מעניין לי את התחת מה עובר בראש של ג'וק... ג'וק הורגים.
אח שלי חושב שהיא יפה. ואני ראיתי מלפפון במקרר שהוא פחות מאורך מהפרצוף שלה. אח שלי מושפע. גם הקול שלה גורם לי לשבור את הקוף שבי וכן להכות בחורה. שום דבר מופרז, רק איזו בעיטה קלה בלסת, שתיתן לכלבה הזאת להבין את מעמדה האמיתי. איזה קול מעצבן...
(כל הקטע הזה שצועקים "אסור להכות אישה".. זה לא, במקרה, תלוי בשאלה "איזו אישה"? אשה טובה לא אכה, אשה רעה כן אכה. ככה אני בעצם, למעשה, מגן על הנשים הטובות. או במילים אחרות, מגן על נשים. - באמצעות זה שהיכיתי אישה רעה. רואים מה קורה כאשר גברים נצמדים לנורמות כמו טיפשים? - הנשים הרעות תופסות פיקוד על כל הנשים, ואז נהיית חברה של נשים שבה זה מקובל שאישה צריכה להיות מניאקית וחרא של בנאדם, והנשים הטובות לא יודעות מה לעשות כי אף גבר לא בא להושיע אותן באמצעות בעיטה קלה בלסת של הנשים הרעות. מה קרה? בית חולים? שברתי לה את העצמות? השפלה קלה לאישה הרעה (בצורת בעיטה בלסת) כדי שנשים בארץ ידעו שהיא כבר לא הבוס יותר. - המכשפה הרעה מהמערב כבר לא במשחק יותר. אני משוכנע שהמון בחורות ברחבי הארץ יריעו לי וירצו לנשק ולחבק אותי, אם אני אבעט קלות בלסת של יונית.). ומה אם הייתי נשוי, ואישה רעה הייתה מרביצה לאישתי? האם גם אז "אסור לי להרביץ לאישה"? ואם אסור להרביץ לאישה, אז למה אותה אישה תקפה את אישתי? במילים אחרות הכלל "אסור להרביץ לאישה" חל רק על גבר...
תיקון: לאישה רעה מותר להרביץ, ולאישה טובה אסור.
כמה פשוט...
אני חושב שהיטלר אמר במפורש "איזה מזל יש למנהיגים, שגברים לא חושבים". צריך לבדוק את זה אמנם, אני לא בטוח.
הסיבה שמבלבלים לנו במוח עם כל הפרופגנדה התקשורתית הזאת, היא כי כן יש לעם כוח. אם לעם בכלל לא היה כוח, לא היה צורך לנסות לשלוט עליו מלכתחילה. נכון? אז אל ייפול רוחכם, כי כל עוד מבלבלים לנו במוח בתקשורת, זה סימן שהמצב עוד בכלל לא אבוד. אני לא מקבל את "יהיה בסדר" אבל אני גם לא מקבל את "יהיה חרא", כי האדם הוא דבר אדיר, ומעשיהם של הטובים, הם שקובעים את הכל. המעשים של הרעים זה קיום השיגרה. - זה לא מעניין. וגם לא חשוב.
אורלי וילנאי פדרבוש והבן זונה שאיתה.
הוא נראה כמו כלב מסורס. היה פעם עיתון לילדים בשם "כולנו", שבו הבן זונה הזה בעצם כיוון ילדים להיות יותר פוליטיקלי קורקט. אני לא צוחק! הייתי מנוי לעיתון הפשיסטי הזה כשהייתי ילד. העיתון אשכרה מלמד אותך שזה נכון להיות סנוב ושזה "קול" שבחור הולך עם עגילים, ושבשום אופן אסור ללכת עם סנדלים, כי זה "אאוט" (ההפך מ- "אין", כלומר זה לא קול), בלי שום התחשבות במזג האוויר. סנדלים - אאוט.
נתן זהבי.
הוא אידיוט. אתם חושבים שהוא חכם. אבל הוא לא. בנאדם שכל הזמן חוזר על אותם דברים. הוא לא חכם. חוץ מזה ראיתם איך הוא נראה.. הוא גם מקלל כל הזמן - זה בדיוק מה שמייצג את השמאל - אלימות. השתקות. צינזור. ממקור כלשהו גם שמעתי שהוא הגן על הפוליטיקאית זהבה גלאון. אההה... רגע זהבי, זה לא סותר את כל הטיעון שלך? אתה יודע.. כל הפוליטיקאים [קללות איומות].
בכלל, ממתי זה מותר לקלל ברדיו? מה אם ילדים מקשיבים? רק העובדה שמותר לקלל ברדיו אבל אסור להביע דיעות מסוימות, אמורה להיות סימן אזהרה לכל אוהד זהבי, שאנחנו לא באמת חיים בדמוקרטיה. זה הטריק השמאלני, והוא עובד חזק: להתפרע ולהיות חופשי מאד. אבל... רק לכיוון אחד. אחד הדברים הראשונים שגרמו לי לצאת מהדיכאון הוא, שהתחלתי על הרבה דברים בחיים, להעיז לחשוב דווקא ל- 2 הכיוונים. כך שברתי הרבה מוסכמות בראש שלי ושיחררתי את הראש שלי מעבדות לחירות. (יש אנשים עם ראש של עבד, כמו שאני הייתי. רוב חיי היה לי ראש של עבד. השם חיכה שדור העבדים ימות. לנו אין זמן לזה. אני אפילו לא עבד של הימין או של השמאל. אני חושב ששניהם צודקים וטועים. האמת תמיד מורכבת יותר. וזה ששניהם צודקים וטועים זה לא אומר שאני בעד ללכת להצביע 'מרכז' כי זה כמו לא להצביע.)
לינוי גפן.
אוקיי, אז לקחתם אשה עם פנים יפות. היא עדיין כלבה. היא כמו פיל בגן חיות - נחמד להסתכל עליה, אבל לא הייתי מכניס אותה הביתה.
אתם מוזמנים להוסיף, להסביר למה אתם לא סובלים אותם, וכו'.
