כל הזמן יש לנו אוהדי בית''ר ויכוחים עם אנשים שרואים עצמם בתור בני אדם "נאורים" (נאור). הם קוראים לזה שאנחנו לא רוצים ערבי בבית''ר "עקרונות בשקל". אני מביא לפה התגובה שלי בשביל שתהיה לכם תשובה לעניין אם תתקלו בשאלה "למה אתה לא רוצה ערבי בבית''ר?"
הנושא הזה עלה בלי קשר למשחק אתמול נגד מכבי ת''א, שלמרות המחאה ביציע גם אלו שעודדו, קיללו את מוחמד.
תנו לי לומר משהו לגבי ה"עקרונות בשקל האלה". ראשית כל, אציין שאת הקטע האנטי-ערבי לא המציאו הלה-פמיליה אלא ירשו מדורות קודמים בטדי וימק"א. התקשורת מתייגת את אוהדי בית"ר כגזענים כי היא פוחדת שלא נפיץ את תורתינו ה"גזענית". נראה לכם שאנחנו מתרגשים מזה? הרי גם את מנחם בגין, המנהיג הכי מוסרי של מדינת ישראל תייגו כטרוריסט (לא רק האנגלים גם השמאל) כשהיה באצ"ל. לשנוא ערבים זה לא גזענות זה לגיטימי לחלוטין נוכח הנסיבות.
הנסיבות שהערבים הם אויבנו חד וחלק. קח את האזרח הערבי הכי נאמן למדינת ישראל, כשתהיה איתו ועם ערבי נוסף על הר, ויהיה עליו להחליט את מי לזרוק הוא יזרוק אותך. למה? שייכות. ועכשיו למונח 'גזענות'. המילה "גזענות" שגורה מאד בימינו. לעתים נדמה לי שכל מקרה של אפליה, או של סתם חוסר-חיבה כלפי הזולת, מוכתר היום באופן מיידי כ"גזענות". וזה לא נכון! לפי המילון, "גזענות" היא ההשקפה, שעמי העולם נחלקים לגזעים מיוחסים, ולגזעים אחרים שהם נחותים. גזענות היא עניין של גנטיקה. אפליה על בסיס דת, שפה, מין, אהדת ספורטיבית או כל סיבה אחרת - לא כלולה בהגדרת גזענות.
העניין הוא שהמונח גזענות עבר תהליך הזניה עם השנים כאשר התקשורת/שמאל/אליטה עשו בה שימוש לעיתים תכופות בשביל לתייג את הימין כמוקצה. כולנו מזדעזעים לאחר כל התבטאות של הגיס חמישי שיושב לנו בכנסת - אחמד זיבי וחבריו. כולנו לא מבינים איך לא מעיפים אותם קיבינימט. אבל אז מגיע הגוש הפעיל שנקרא אוהדי בית"ר, שגם הוא מוקצה בתקשורת, וגורם לשחקני בית"ר ירושלים לא ללחוץ יד לח"כ מג'אדלה במעמד גמר הגביע. אני חושב שזה אחד הרגעים שבהם הייתי הכי גאה להיות אוהד בית"ר ירושלים. התקשורת רואה את זה ורועדת מפחד, איך יכול להיות דבר כזה? אחרי כל השטיפות מוח?! באנו ואמרנו מי שמלכלך ואומר שהליגה תסתדר בלי בית"ר, (ולא צריך להיות חכם גדול בשביל להבין שאת אותה מחשבה יש לו לגבי אוהדי בית"ר), יקבל את המגיע לו לכל הפחות ובמקרה הזה זו הייתה הכלימה. הבושה שלו - הגאווה שלנו.
הקטע עליו אנחנו שומרים, לפיו לא רוצים ערבי בבית"ר, הוא מבחינתו כלב השמירה של מחנה הימין בארץ שבא ואומר ישנו גוף שנקרא אוהדי בית"ר והוא לא מוכן להתפשר. אגב, רבים מן 'הקומץ' שלא מוכן לקבל ערבי בבית"ר, לא מצביע בהכרח לאיחוד לאומי אלא דווקא לליכוד. כדורגל ופוליטקיה באים ביחד במיוחד בבית"ר ירושלים ששחקניה בראשית דרכה היו לוחמי הלח"י.
ואציין את ההבדל שהתבטא בפעולות בין הלח"י לאצ"ל: כשהאצ"ל היה רוצה להניח פצצות בעיר העתיקה, הוא היה מודיע על כך לאויב. הלח"י לא היה מודיע בכלל. אז אם מגנים את בית"ר בגלל האנטי שחקן ערבי, מן הראוי שילמדו גם את ההסטוריה של בית"ר ואת של שחקניה בראשית דרכה. זוהי בית"ר ירושלים - ימנית ולוחמת.