ארץ ישראל:
הכיבוש הערבי של אדמתנו:
הערבים גוזלים את אדמתנו עוד מימי מוחמד, מנהר מצרים הוא הנילוס לפרת, כיבוש שמתרחב במדינה הקטנה שכבר יש לנו - בלוד, בעכו, ביפו, בתל אביב, בנגב, חיפה ורמלה, הגליל והשרון. מהיישובים וההתנחלויות הפורחות של היהודים במצרים, סוריה ולבנון של היום, מדבר קם - בדיוק כדבריו של ווינסטון צ'רצ'יל, "היכן שמגיע הערבי, מגיע המדבר". זהו כיבוש של אונס, התאסלמות בכוח, חורבן ורצח של מעל 1,400 שנה. היהודי עסוק בלזעוק על מצב זכויות האזרח של האינדיאנים והכושים באמריקה, על המצב של הטיבטים בסין, אך אף לא דמעה אחת זולגת על אדמתו המדממת של ה'.
כצאצאיו של דוד המלך ובנו שלמה המשחררים, של זרובבל המקים, יהושע הכובש, יהודה המכבי ואחיו לוחמי החירות והדוגמאות האולטימטיביות לאומץ יהודי, זהו קרב אשר אסור לנו לנטוש. גורלן של אומתנו ואדמתנו, גורלות שקשורים זה בזה, הוא על כתפם של בני ישראל, מייצגיו של ה' על הארץ. האויב גדול מאיתנו במספרים ובציוד, בטכנולוגיה ובאיכות, אך אל דאגה אחיי - תקווה וביטחון שמנו בה', אותו ה' אשר הביאו הביתה לציון אשר אותה אהבנו ואליה התגעגענו, אותו ה' אשר גאל אותנו משיעבוד מצרים, גרמניה הנאצית, אשור ובבל, יוון ורומא, ברית המועצות והאימפריה הבריטית, הוא יגאל אותנו מימינו בדור הזה - המוסלמים.
ההבדלים בינינו חייבים להיעלם ולהישמר בצד, שכן הם אינם באמת הבדלים - יהודי הוא יהודי, יהא המקום אשר אליו גורשו אבותיו מארץ ישראל אשר יהא - לרוסיה או למרוקו, לאתיופיה או לפרס, לפולין או לתימן. אחדות היא הסיסמא לניצחון - הפילוג החריב את בית מקדשנו השני, בעוד אחדות תרים את השלישי. הוזיזו את החרב מאחיכם והפנו אותה כלפי האויב - הוא אשר יחזיק בחרב יחזיק באדמה.
התנגדו!