"אנשי שמאל מבריחים שב"חים לישראל".
זאת, בעקבות כתבה שהתפרסמה באותו יום באתר ynet מאת עירית גל, בו היא מכריזה על "מרד" נגד החוק, ומצהירה שהבריחה וגם תבריח להבא שב"חים משטח יו"ש לתוך תחומי הירוק.
לדבריה שותפים למזימה זו - שתוצאותיה הן בהכרח פעולות טרור בתוך שטחי ישראל - 12 בני אדם.
בסיום המאמר כתבנו:
אנו רוצים לראות, האם השלטון המופקד על הגנת חיי יהודים מפני טרור מתאבדים החודרים מבעד לגדר:
יעצור מיד את עירית גל וחברותיה על העבירות בתחום זה שהצהירה היום שכבר עשו;
יעמידן למשפט על הכרזתה בריש גלי שימשיכו להבריח פלסטינים לישראל משום שערכיהם מכתיבים את הצורך לאפשר תנועה חופשית של פלסטינים בתוך שטחי הקו הירוק;
יחזיקן מאחורי סורג ובריח כדי להגן על חיי אזרחים יהודים שלווים בתוך בתיהם ורחובות עריהם;
ינקוט אמצעים כלפי האתר שפרסם את הקריאה לעבור על החוק תוך סיכון חיי יהודים.
מיותר לציין שאף גורם רשמי, למיטב ידיעתנו, לא פעל בנושא. גם לא צפינו שבמדבר הרפאים ההזוי בו שולטת כנופיית חוק מופקרת יכול להישמע קול הקורא לדאוג גם לביטחון אזרחי המדינה ולא רק להמשך שלטונה של החונטה המשפטית.
החלטנו בכל אופן להתחקות אחר זהות ומהות הכותבת וחבר מרעיה. נגלל לעינינו סיוט בלהות ביטחוני. איננו יודעים כיצד השב"כ יכול בכלל להתמודד עם מציאות כזאת. להלן הממצאים שהעלינו.
אחת מן העוברות בריש גלי על החוק ונמנית על המבריחים שב"חים לתוך תחומי הקו הירוק, תוך סיכון של רצח יהודים בידי מחבלים (או מחבלות) - היא אילנה המרמן. יחד עם עירית גל, כתבו השתיים ספר, "מבירות לג´נין", שעל טיבו נעמוד בהמשך.
לפני מספר חדשים, ביום 8.5.10, כתבה אילנה המרמן, ב"הארץ", תחת הכותרת: "יום עם שלוש צעירות פלסטיניות שהוזמנו ליום כיף בתל אביב", על מקרה דומה לזה שעשתה חברתה, עירית גל - ביצוע עבירה חמורה של הברחת שב"חים מיו"ש לישראל.
היא מספרת שם על שלש בחורות פלסטיניות: "איה היא נערה כבת שמונה-עשרה, שאני אוהבת", ועל "לין ויסמין הן דודניות שלה ומבוגרות ממנה בשנה או שנתיים (השמות שהיא מביאה בדויים כמובן - ש.ק.)". הן גרות בכפר פלסטיני ביו"ש, שאת שמו היא לא מסגירה בכתבה.
היא לא מתארת בכתבה מה טיבה של אותה "אהבה" בין אשה בת 66 ובחורה בת 18, כמו שאין היא מנדבת שום פרט על היכרותן, כיצד והיכן הכירו.
מה שגב´ המרמן כן מספרת, הוא כיצד הבריחה אותן "באופן לא חוקי" כדבריה, מכפרן לתל-אביב. הן מוסלמיות המתגוררות בכפר מוסלמי ולבושות בהתאם. לצורך הברחתן לתוך תחומי הקו הירוק סיכמו שתבואנה בלי כיסוי ראש ועם בגדים בהן תיראנה, כדבריה: "נערות ישראליות חילוניות, יפות וחופשיות". בשפה היהודית: מופקרות. כמו אזרחיות מדינת תל אביב.
גב´ המרמן מתארת את הדקדוק הקפדני של מסע הברחתן לתוך תחומי מגורי היאהוד. כיצד תכננה זאת עם מפה, והחליטה שהדרך הקלה ביותר להבריחן תהיה מבעד למחסום של ביתר עילית, בכביש 375 - "מעבר ביתר".
היא הגיעה לכפרן ביהודה, מספרת כיצד נראו בפגישתן, לאחר ההדרכה המוזכרת לעיל: "שלוש צעירות, שערן הארוך היפה גולש להן על כתפיהן, פניהן מאופרות בטעם ולגופן מכנסי ג´ינס אופנתיים מקושטים בנצנצים, סריגים הדוקים למדי וז´קטים ספורטיביים - שלוש חתיכות אמיתיות, הוספתי ועלצתי ביני לביני, מתאימות בול לתל אביב!"
בהגיען למחסום: "נשמתי עמוק, האטתי אבל לא עצרתי, הורדתי את שמשת החלון, הנעתי את כף ידי במחווה סחבקית לחייל, והוא, בתנועה אדישה, סימן לי להמשיך".
בתוך שטחי היאהוד, התיישבו "ב´בר בהר´, מסעדה ומוקד מידע של הקרן הקיימת לישראל", שם - מתארת גב´ המרמן את שמחתה - "שום עיר תורה וחסידות לא תקועה בה עדיין".
אבל השמחה הופרעה ע"י דתי אחר, לא יהודי: "פתאום צילצל טלפון סלולרי. הטלפון של לין שקיבלה במתנה מארוסה. הוא ביקש לדעת אם הכל בסדר: הכל בסדר, שמעתי אותה לא מתבלבלת ואומרת לו בערבית". היה זה הטלפון הנייד היחיד ברשותן של הבחורות ואותו ארוס התקשר מספר פעמים במשך כל היום
האם מדובר בסתם "נודניק מוסלמי" שדאג לתומתה של ארוסתו, או אולי הנו בנוסף גם מחבל (במדיה קוראים להם "פעילים") שרוצה לדעת כיצד מתנהלים העניינים והאם נמצאה דרך להבריח בעתיד מתאבד/ת ו/או חגורת נפץ? את זה צריך השב"כ לבדוק. אבל מובטחני שלא יבזבזו רגע לנסות לסתום פרצה מסוג זה. הרי לא יעלה על דעתם - לא רק להעמיד את גב´ המרמן לדין על העבירה שביצעה - אלא אפילו להזמין לחקירה את אחת מיקירות השמאל, כדי לנסות לבדוק האם יש כאן פרצה הקוראת למתאבד/ת.
בהמשך היא מספרת, כיצד בילתה עם הנערה שהיא "אוהבת" ועם שתי חברותיה בתל אביב, שם ביקרו השלושה לדבריה, לראשונה. על המסעדות ומרכזי המסחר בהן בילו. אם אכן אותו ארוס, או מקורב אחר של אחת מהן הנו מחבל (אופס! שכחנו...פעיל) בארגון טרור - יהיה להן הרבה מה לספר לו:
על "הקמפוס של אוניברסיטת תל אביב"; על "הרחבה הגדולה שלפני בניין המסעדות הגדול" שם אכלו ב"מקדונלד´ס"; על "בניין הספרייה" שם שמעו את "הסברי על האגפים השונים ועל החופש להיכנס אל אולמות הקריאה"; על "מוזיאון ארץ ישראל"; על "מרכז תל אביב"; על "דיזנגוף סנטר".
בכתבה מובאות צילומיהן של שלושת הבחורות הפלסטיניות מן הכפר שביהודה, לבושות בצורה פרוצה כנהוג בתל אביב. אם היו מעזות להסתובב כך בכפרן - לא היו מצליחות להשלים צעדה בת יותר מעשרה מטר.
גב´ המרמן מלווה את הכתבה בדברי התפעלות על מראה הבחורות שהשילו במדינת תל אביב את מלבושן המסורתי, והתיאורה חושק וחושני בעליל. גבר לא היה מיטיב לתאר את התפעלותו מן הפלסטיניות הצעירות אותן מלטפת במילותיה אילנה המרמן.
נחסוך לקוראים את המשך תיאור עלילת "הפלסטיניות בארץ הפלאות" פרי עטה של הגברת. נווה צדק, נמל יפו, שוק הפשפשים, חוף ימה של תל אביב.
את סיפור הסיור היא מסיימת בהבטחה: "זאת לא היתה הפעם האחרונה, היו ויהיו עוד פעמים". נקווה שאף אחת מהן לא תסתיים בעשרות הרוגים של פיגוע התאבדות. אבל בינתיים: "השבתי אותן אל כפרן בשתיים לפנות בוקר".
את סיפורה על העבריינות הביטחונית שביצעה, מסיימת הכותבת, כיאות לאשת שמאל טיפוסית, בביקורת והתרסה נגד המדינה וחוקיה. לא זו בלבד שלדעתה לא עשתה שום דבר רע - שהרי פיגוע התאבדות הוא לדעת הסוטים הללו זכות ואפילו חובה מוסרית של הפלסטינים הכבושים והמדוכאים – אלא היא מושיבה על ספסל הנאשמים את השלטונות, ומצטטת תשובה שקיבלה מן המנהל האזרחי, על שאלות התוכחה שהפנתה אליהם בנוגע לזכות הביקור של פלסטינים בשטחי ישראל.
כחודש אח"כ, ביום 11.6.10, מדווחת אילנה המרמן על מה שאירע בעקבות הכתבה לעיל. היועץ המשפטי לממשלה התבקש לפתוח נגדה בחקירה פלילית:
"לפני זמן קצר פנתה אל היועץ המשפטי לממשלה עמותה ושמה "הפורום המשפטי למען ארץ ישראל" בבקשה לפתוח נגדי בחקירה פלילית על עבירה על "חוק הכניסה לישראל", כי לקחתי עמי שלוש נערות פלסטיניות ליום של כיף בתל אביב...איני משפטנית...אבל בתור אזרחית...אני רואה את עצמי רשאית, ואף חייבת לבחון גם באמות המידה של השכל הישר, הצדק והמוסר את החוקים החלים עלי, ועוד יותר מזה על אנשים אחרים הכפופים לחוקי מדינתי. על יסוד זה הפרתי בשנים האחרונות את מקצת חוקיה של מדינת ישראל והכרזתי על כך בפומבי".
את העבריינות שתיארה, העלולה ח"ו להביא לרצח יהודים בפיגועי טרור, אין גב´ המרמן רואה כעבירה. אדרבא. לדבריה:
"מדינת ישראל איבדה את הזכות להיקרא מדינת חוק. היא גם איבדה במידה רבה את הזכות להיקרא מדינה דמוקרטית: כי עקרון הדמוקרטיה אינו עולה בקנה אחד עם מצב שבו כשבעה מיליון אזרחים בעלי זכות בחירה יכולים לקבוע את גורל אדמתם ומשטר חייהם של כארבעה מיליון בני אדם שחירויותיהם וזכויותיהם האזרחיות נשללות מהם מכוח שליטה צבאית.
את זה צריך להעמיד סוף סוף לדיון ציבורי נוקב במדינת ישראל: האמנם מדינת חוק? האמנם דמוקרטיה? האמנם מדינה שזכויות היסוד של האדם בה "מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין", כמו שנקבע בסעיף הפתיחה של "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו"?"
שוחחנו הערב עם גב´ אילנה המרמן וביקשנו מענה לשאלה, האם אינה סבורה שבמעשים אלה היא מסכנת ביטחון יהודים וגורמי טרור עלולים לנצלה כפרצה להבריח מחבלים-מחבלות מתאבדים ו/או חגורות נפץ לתוך ישראל?
"אם הם רוצים לבצע פיגועי התאבדות בישראל הם יכולים לעשות זאת בכל רגע נתון ואינם צריכים אותי לשם כך", ענתה. "מי שמסכן את ביטחוננו הם החיילים במחסומים המרגיזים את הפלסטינים. אדרבא, במעשיי אני מפחיתה את סכנת הטרור. אני אישה בוגרת ובעלת ניסיון ואני סומכת על שיקול דעתי הרבה יותר מאשר על החיילים הנמצאים בשטחים ובמחסומים. הם הסכנה ולא אני".
ציטטנו את דבריה: "איה היא נערה כבת שמונה-עשרה, שאני אוהבת", ועל התיאורים החושניים של הבחורות הפלסטיניות. כיצד הכרת אותן? על איזו אהבה את מדברת?
"על אהבה אמהית כמובן", ענתה. "השאלה מעליבה אותי. לגבי תיאור הנערות עליו אתה מדבר: אני סופרת, וזו דרך כתיבתי. אנחנו כנראה שייכים לעולמות אחרים. את הבחורות הכרתי כמו שהכרתי את כל הפלסטינים שבכפרים שלהם אני מסתובבת באופן חופשי".
שאלתי, האם ארוסה של הבחורה הפלסטינית, שבאה מכפר מוסלמי דתי, מסכים שהיא תסתובב בתל אביב בלבוש כפי שהיא מתארת? האם ירשו לבחורות להסתובב כך בכפרן?
"הראינו בכפר את הצילומים ולא שמענו התנגדות. הבחורות עצמן שמחות לצאת מן הכפר, להתלבש כמו הבחורות בתל אביב, ולהרגיש חופשיות".
(מהאתר "צופר")
נושא: אנשי שמאל מבריחים שב"חים לישראל (מהאתר "צופר") (נקרא 2817 פעמים)