מהו סינדרום אוסלו? סינדרום אוסלו הוא מצב בו אדם אינו רואה את המציאות הפשוטה. הוא אינו מוכן להבין את הסימנים הפשוטים לסכנה, לשקר ולערמומיות. במקום זה הוא שוגה בהזיות כאילו כל מערכת היחסים בין בני אדם ומדינות תלויה בהסכמים ובמילים כתובות. הלוקים בסינדרום זה מעדיפים חוזה כתוב וחתום עם רוצח ושקרן, על פני עמדת כוח ממשית מולו. הם רואים "פעיל שלום" עם לום ברזל ולא מבינים שמולם עומד טרוריסט. כאשר הם רואים מסע פרסום הטוען ש"יש פתרון לכל מתיישב", הם לא מבינים שצריך לראות במציאות בתים ויישובים בהם מתכוונים לשכן כ-10000 אנשים, ולא להסתפק בפרסומות בעיתונים.
במצב זה של חוסר יכולת להבין את המציאות הפשוטה, אין ערך לשום ועדת חקירה שבראשה עומדים אנשים הלוקים ב"סינדרום אוסלו". לפני 6 שנים האלוף איילנד כתב את תוכנית התנתקות וקבע אז שתוכנית זו תוביל את מדינת ישראל למציאות ביטחונית ומדינית טובה יותר, בלי לראות ולהבין את התוצאות הכל כך צפויות ממהלך זה. האלוף איילנד כלל לא מעלה בדעתו שלא צריך בכלל מודיעין כדי להבין מה היתה מטרת המשט לעזה ומי עלול היה להימצא בו. כפי שלא היה צריך שום מודיעין בימי אוסלו כדי לדעת מה ערפאת רוצה.
ועדת החקירה על הגירוש מגוש קטיף, שציינה שההתנתקות הייתה הפגיעה החמורה ביותר בזכויות אזרח בתולדות המדינה, לא חשבה לרגע להעביר ביקורת על הסיבות לפגיעה זו. במקום זה היא ייחדה פרק שלם כדי להסביר כיצד לעשות זאת בצורה טובה יותר בעתיד. יש כאן בעיה של עיוורון למציאות. אין טעם בועדות חקירה כאשר ראשיהן סובלים מסינדרום אוסלו, להפך, במובן מסוים הן אפילו מזיקות מפני שהן נותנות תחושה כאילו הדברים נבדקו והוסקו המסקנות.
מקור:
http://www.mflikud.co.il/contents/idkun/5770/7043.html
