הפעלת לחצים דיפלומטית ואפילו "הלשנות" לא סותרות את הדמוקרטיה.
אפשר להגיד שזה כשר אבל מסריח.
אבל אנשים שפועלים בדרך הזאת בעצם לא מקבלים את הכרעת הרוב.
כשמרצ והעבודה היו בשלטון הם כינו את מפגיני הימין כמיעוט סהרורי והטיפו שיש לקבל את הכרעת הרוב, אבל כשהעם אמר את דברו בבחירות דמוקרטיות ובעט בהם הם פתאום לא מקבלים את הכרעת הרוב.
בדמוקרטיה יש למיעוט זכות לומר את דעתו (והפגנות הם דרך מקובלת), אבל מה שאנשי השמאל עושים לא עשו (וגם לא יעשו) באף מדינה אחרת.
גם בארה"ב יש ארגונים של זכויות אדם ואנשים שמתנגדים למלחמה באפגניסטן ובעיראק, אבל האם שמעת על מישהו מהם שהלך והפגין נגד מדינתו באירופה יחד עם שונאיהם? האם שמעת על פעילי שלום אמריקניים שהלשינו לאו"ם (או לכל גוף בינלאומי אחר) על פשעי מלחמה אמריקאים במזרח התיכון? (והיו הרבה כאלה).
וגם אם היו כאלה, זה בטוח לא הגיע לרמה שיש אצלינו.
בשורה התחתונה, השאלה שצריכה להישאל היא: האם אתה מאמין שדמוקרטיה היא שלטון הרוב (בניגוד לאודי אלוני שר"י) בכל מצב או רק במצב שאתה נמנה עם הרוב?