רה"מ אמר בעדותו בוועדת וינוגרד כי החלטתו להגיב בפעולה צבאית גדולה לחטיפת חיילים בגבול לבנון התקבלה כבר במארס 2006.
ראש הממשלה, אהוד אולמרט, אמר בעדותו בוועדת וינוגרד כי החלטתו להגיב בפעולה צבאית גדולה לחטיפת חיילים בגבול לבנון התקבלה כבר במארס 2006 - ארבעה חודשים לפני פרוץ המלחמה, כך מדווח העיתון הארץ.
ע"פ הדיווח אולמרט קיים יותר דיונים והערכות מצב על לבנון מכל קודמיו בשנים האחרונות. ההתייעצות הראשונה התקיימה כבר ב-8 בינואר 2006, ארבעה ימים אחרי שנקרא למלא את מקומו של אריאל שרון. התייעצויות נוספות נערכו במארס, באפריל, במאי, ואחרי חטיפת גלעד שליט ב-25 ביוני. יום לפני אולמרט העיד בוועדת וינוגרד מזכירו הצבאי, גדי שמני, ומסר לחבריה את לוח הזמנים של ההתייעצויות.
התרחיש שהוצג בהערכות המצב היה דומה לאירועים שקרו בפועל: חטיפת חיילים אל מעבר לגבול, מלווה בירי אל יישובי הצפון. הרמטכ"ל אז, דן חלוץ, אמר שלאירוע כזה יהיו השלכות מרחיקות לכת על כושר ההרתעה של ישראל. עמדת הרמטכ"ל שיכנעה את אולמרט, שאסור יהיה לישראל להבליג על חטיפה בצפון והיא תידרש להגיב.
בדיון במארס, שאל אולמרט את מפקדי הצבא האם יש תוכניות מבצעיות למקרה כזה, ונענה בחיוב. כשביקש לראות את התוכניות ונשאל מדוע, השיב להם שאינו רוצה לקבל את ההחלטה ברגע החטיפה - אלא עכשיו. התוכניות הוצגו לו, והוא בחר בחלופה הבינונית בחריפותה, שכללה תקיפה אווירית בצד פעולה קרקעית מוגבלת. שר הביטחון אז היה שאול מופז.
עוד דווח בהארץ כי אולמרט נשאל בוועדה כיצד לדעתו היה נוהג קודמו, וסיפר שאחרי ניסיון החטיפה הכושל של חיזבאללה ברג'ר, בנובמבר 2005, הורה שרון לצה"ל להכין "בנק מטרות" לתגובה צבאית בלבנון. בנק המטרות שהוכן כלל את המבצע האווירי להשמדת רקטות הפג'ר והזילזאל ארוכות הטווח, שהופצצו בלילה הראשון למלחמה. שרון אמר אז שאי אפשר להמשיך כך, ומכך הסיק אולמרט שהיה פועל כמוהו.
את הרחבת הפעולה הקרקעית בסיום המלחמה נימק אולמרט ברצונו להשפיע על הדיונים במועצת הביטחון, כך שטיוטת ההחלטה על הפסקת האש (החלטה 1701) תשונה לטובת העמדה הישראלית. באותו יום לפנות בוקר הגיעה לידיו הטיוטה המעודכנת ששיקפה את העמדה הצרפתית-לבנונית שלא היתה נוחה לישראל, והמבצע נועד ללחוץ על חברות מועצת הביטחון.
חברת הוועדה, פרופ' רות גביזון, התפרצה לדבריו ואמרה שאין לה ספק שהפעולה ב-48 השעות האחרונות ללחימה היתה הצלחה גדולה, אבל ברצונה לשאול מדוע היא לא נעשתה קודם. אולמרט הסביר, שאילו הפעולות הקרקעיות הקודמות של צה"ל בדרום לבנון היו מוצלחות, ישראל לא היתה במצב שאליו נקלעה בסיום המלחמה. נראה שעל סמך דברי גביזון העריך אולמרט שהצליח לשכנע את הוועדה בצדקת ההחלטה על הפעולה הקרקעית. הוא סיפר לעוזריו שיצא מותש מהעדות, אך התרשם שהוועדה קיבלה את עמדתו.
הוועדה שאלה את אולמרט אם מינוי פרץ לשר ביטחון היה ראוי. הוא השיב שתיק הביטחון נמסר לעבודה בהתחייבות קואליציונית, והמפלגה בחרה את השרים.
