לא רואה כיצד זה נכון. כוחו של הנשיא בנושאי יחסי חוץ הוא בלתי מוגבל,
ולא מחייב כמעט אף פעם הצבעה בסנאט ובקונגרס.
החלשתו של אובמה והפיכתו לברווז צולע, לא תפחית במאומה מהלחץ שלו
על ישראל. היא כן עלולה להגביר את הלחץ, כי אובמה יחפש נישה בה הוא
יוכל להעביר בשופי את האג'נדה שלו ללא התנגדות - ולו רק כנצחון מורלי
כדי לחזק את נשיאותו. זה בדיוק מה שעשה קלינטון.
בס''ד
נשיא ארה''ב יכול ללחוץ עלינו בכל מצב, נשיא חלש יכול ללחוץ כמו שנשיא חזק יכול.
אך נשיא חזק יכול ללחוץ באופן יותר יעיל כי יש לו את הכח לסחוט אותנו עם תמיכת הקונגרס, התקשורת, העם האמריקאי ואפילו את היהודים בארה''ב (שבגדו בישראל הרבה פעמים כמו שהם בגדו בשישה מיליון יהודים הי''ד בשואה).
אם יש לנשיא תמיכה רחבה כזאת, הלחץ על ישראל מועיל יותר.
לעומת זאת, אם נשיא חלש לוחץ, יתכן שהוא יתקל בהתנגדות הקונגרס, חלקי דעת הקהל באמריקה וגם היהודים האמריקאים. ואם יהיה לנו ראש ממשלה שלא רוצה להכנע ללחץ, יהיה לו יותר קל לעמוד מול הנשיא.
למשל ביל קלינטון יש''ו לחץ על נתניהו למסור את חברון לערבים הנאצים ב1996. נתניהו נפגש עם קלינטון והאמריקאים לחצו פומבית. אבל נתניהו סירב למסור את חברון כי היו בחירות לנשיאות אז. נתניהו ידע שקלינטון לא יכול לעשות הרבה נגד ישראל באמצע הבחירות.
אבל אחרי הבחירות, כשקלינטון נבחר לעוד קדנציה, הוא שוב לחץ על נתניהו והפעם נתניהו התקפל ומסר 97% מחברון עיר אבותינו לערבים הנאצים. כי אז קלינטון היה הרבה יותר חזק בעיני נתניהו.
אני יכול לתת עוד דוגמאות כמו הלחץ של ג'ורג' בוש האב יש''ו על יצחק שמיר ב1992 כששמיר סירב לוותר על הבנייה ביו''ש כי בוש היה חלש מדי.
אבל אתה צודק שלפעמים חולשתו של נשיא ארה''ב גורמת ליותר לחץ כי הנשיא נואש להשיג הצלחה כלשהי והוא יודע שישראל בד''כ מתקפלת בקלות. זה כן מה שקרה עם קלינטון מ1998 עד 2000 למניינם.
אז יש סכנות בנשיא חזק ויש סכנות בנשיא חלש. במקרה של חוסיין אוסמה, אני מעדיף אותו כחלש כי אני חושב שהוא כבר מזיק לנו והוא מתכוון להזיק הרבה יותר ח''ו.
ושוב אילו היה לנו ראש ממשלה עם ערכים יהודיים, כל זה לא היה ענייני כי לא היינו שמים לב למה שנשיא ארה''ב דורש.