האדמו"ר היה בין חברי מועצת גדולי התורה שנקטו בקו תקיף ובלתי מתפשר, בכל הנוגע לשטחי ארץ ישראל והיחס לפלסטינים: הוא התנגד לכל מהלך מדיני, כאב את כאבם של המתיישבים, והשמיע את דעתו ברמה בישיבות מועצת גדולי התורה.
ימי הגירוש מגוש קטיף היו ימים כאובים עבור האדמו"ר. מראות הגירוש קרעו את ליבו, והוא אימץ את המגורשים לחיקו בחום רב, תוך שהוא מעודד אותם, מבקרם, ומנחה את הסרים למרותו לפעול למענם.
בעיתון "בקהילה" נשאל על הקשר בין ההתנתקות למלחמת לבנון השנייה, "זוהי אשמה כפולה. אנו רואים היום את הנזק שנגרם כתוצאה מיציאתנו מחבל עזה. אילו עזה הייתה היום בידינו, הייתה יותר אפשרות לצבא והוא יכול היה בקלות רבה יותר למגר את הטרור באיבו. עכשיו הם לוחמים נגדנו משתי חזיתות מצפון ומדרום. קרה כאן דבר אבסורדי ומקומם. במו ידינו הכנו את הקרקע לכך שידם של אויבי ישראל תהיה על העליונה. הלכנו ונתנו להם את חבל עזה בלי שהם רצו בכך. הם הרי הודיעו מראש שלא יפסיקו להלחם בישראל גם לאחר הנסיגה. זה טירוף דעת מוחלט שאי אפשר להבין אותו".
קול קורא שכתב כ"ק האדמו"ר זצוק"ל שבו כתב: "הנני מצטרף בזה... על הגורל הנורא שנמצאת בידנו לעמוד על נפשנו ולא להצטרף בשום פנים לממשלה שהתוכנית שלה היא התנתקות או גירוש היהודים מעל אדמתנו, ממש כמו השונאים הכי גדולים שלנו ר"ל, ואני מבקש מחברי הכנסת של יהדות התורה שלא ליתן יד לאלו שרוצים בזה, באופן שיעשו פשרות וילמדו פשעטלך בכדי להכנס להממשלה. והנני כותב את זה בכאב גדול ועצום אפילו לחשוב על זה...
http://www.daattorah.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=40902
