בס"ד
מכתב שכתב חגי עמיר ליגאל עמיר איזה יופי:
"
אחי אתך אני תמיד.
יצאנו למסע ארוך ומתיש.
אל נא תכרע ותמעד.
לצידך אני, אל תחיש.
כי ארוכה הדרך לאור
מלאה חתחתים, ורעים חתים.
לפנינו רובה, תחילתה בור.
התחזק נא אחי,
כי איתך אני.
ניתן תקוה בצור עולמים,
הוא ינחנו לחוף מבטחים.
לרצונו יצאנו למסענו,
לעמנו הקרבנו דמנו,
לארצנו נתנו חלקנו.
נהיה תקוה כי קורבננו,
יעלה לפני, ולרצונו ישלח
בית הלחמי אשר בחר.
ולעמנו ה' חטאו יסלח.
זכור נא אחי, כי הנבחר
יצא לדרך, ולעת קצר
עמנו יגאל.
גלי שמעתי שהעבירו אותך לבאר שבע, ידוע שזה כלא קשה, אני מתאר לעצמי שיקשו עליך ככל האפשר וימררו את חייך כי זה הנשק היחידי שיש להם.
גלי אתה חייב להחזיק מעמד, אני מאמין שהגאולה קרובה, אל תשבר גלי, את חייב לעשות הכל כדי "לשבור" שיגרה. תעשה כושר לפני האוכל כל יום, ותגיד הרבה תהילים.
אתה בטח יודע כבר שנתנו את בית לחם, רחל נפלה בשלישית.
עכשיו אני מבין למה כתוב "ושבו מארץ אוייב" ורק אח"כ "ושבו בנים לגבולם" (ירמיה ל"א). בינתיים תעשה הרבה כושר ותלמד הרבה תורה, כי בטח נצטרך זאת עקב היותנו לוויים, נצטרך לסגור את השערים בבית המקדש וזה לא קל.
רק שתדע שיש הרבה אהבה סמויה, אפילו בכלא. מה שהכי חשוב לי שתחזיק מעמד בכל מקרה אני תמיד איתך, ומקווה שהמדינה הזאת כבר תיפול כמו נשל נחש שמשיל עורו כשהוא כבר לא מועיל. העיקר שתשמור על מצב רוח טוב כי נפלה בחלקך זכות גדולה והקב"ה איתך ככה שאתה לא לבד גם בכלא.
מחגי האוהב אותך וגאה בך בזכות שאתה אחי!"
